פרק א - בניית הסוכה ודפנותיה

מצווה על האדם לבנות את הסוכה בעצמו, שכן כלל בידינו: 'מצווה בו יותר מבשלוחו'¹. זאת כיוון שעל ידי קיום המצווה בגופו, האדם מתקן את גופו ונעשה כלי מוכן לקבלת אור וקדושה².

המדקדקים מתחילים בבניית הסוכה מיד במוצאי יום הכיפורים, כדי ללכת מחיל אל חיל ולהתחיל את השנה בדבר מצווה³; ומסיימים את בנייתה למחרת בבוקר לאחר תפילת שחרית, כדי לקיים מה שנאמר: "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה"⁴. ומי שאינו מדקדק במעשיו ולא התחיל לבנות את הסוכה במוצאי יום הכיפורים, מצווה בידו שיתחיל בעשייתה מיד למחרת לאחר תפילת שחרית, וישתדל לגמור את כולה בו ביום⁵.

סוכה שיש לה שלוש דפנות היא סוכה כשרה¹ (איור 16), אך סוכה שיש לה ארבע דפנות מהודרת יותר² (איור 15ב). זאת כיוון שהיא נאה יותר ונאמר בתורה: "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ"³, ודרשו מכך חכמים שיש לקיים את המצוות באופן נאה⁴. ועוד שהישיבה בסוכה צריכה להיות דומה לישיבה בבית, ולבית יש ארבעה קירות⁵.

גובהן של דפנות הסוכה צריך להיות לפחות עשרה טפחים¹ (82 ס"מ, ויש מחמירים: 100 ס"מ²), ואורכן צריך להיות לפחות שבעה טפחים³ (58 ס"מ, ויש מחמירים: 70 ס"מ⁴). נמצא שחלל הסוכה צריך להיות לפחות שבעה על שבעה טפחים⁵,(איור 17, איור 18)
וגובהה של הסוכה צריך להיות לפחות עשרה טפחים⁶. 

הטעם לכך שהסוכה צריכה להיות בגובה עשרה טפחים לפחות הוא שסוכה הנמוכה מגובה זה היא 'דירה סרוחה', ואין היא ראויה למגורים⁷. והטעם לכך שהסוכה צריכה להיות בגודל שבעה על שבעה טפחים לפחות הוא שסוכה הקטנה משיעור זה, ראשו ורובו של אדם בתוספת שולחן קטן אינם ראויים להיכנס בה⁸. 

יש מצבים שבהם הסוכה כשרה גם אם אורכה של אחת הדפנות הוא טפח ומשהו, כמו שאמרו חכמים: "שתיים כהלכתן ושלישית אפילו טפח"⁹, אך ההלכות המובאות להלן הן לפי ההנחה שאורכן של כל אחת מדפנות הסוכה הוא לפחות שבעה טפחים¹⁰. זאת כיוון שההנהגה הרצויה לכתחילה היא שאורך כל הדפנות תהיינה לפחות שבעה טפחים¹¹, וברוך ה', חומרי הגלם מצויים היום, ואין קושי לבנות סוכה ראויה לכתחילה.

כשרוּת הסוכה תלויה לא רק במספר הדפנות ובאורכן, אלא גם בדרך הנחתן. סוכה שדפנותיה אינן צמודות זו לזו היא סוכה פסולה, אף שיש לה שלוש דפנות כשרות¹(איור 20).

כדי שהסוכה תהיה כשרה, אין צורך שכל הדפנות תהיינה צמודות זו לזו, אלא די בכך ששתי דפנות תהיינה צמודות זו לזו² (איור 101).

כשרות הסוכה תלויה גם בכך שלפחות שתי דפנות תהיינה דפנות שלמות שנמשכות לכל אורך הסוכה או לכל רוחבה¹. לדוגמה: סוכה העשויה כצורת הסוכה שבאיור איור 100, היא סוכה פסולה, כיוון שרק דופן אחת נמשכת לכל אורך הסוכה או לכל רוחבה, אך שתי הדפנות האחרות (דופן ב ודופן ג) הן דפנות חסרות, שאינן נמשכות לכל אורך הסוכה או לכל רוחבה.

כדי להכשיר סוכה זו, יש להאריך את דופן ב עד קצה הסוכה

ניתן לבנות את דפנות הסוכה מכל חומר שהוא¹. בזמננו מצויות סוכות שיש להן מסגרת ברזל ודפנותיהן עשויות בד ('סוכות לנצח'). יתרונן של סוכות אלו הוא שקל לבנותן ולפרקן, שטח האחסון שלהן מועט ומחירן זול, אך כשרותן של סוכות אלו שנויה במחלוקת, כיוון שדפנות הבד שלהן נעות ברוח. יש סוברים שסוכות אלו פסולות, שכן אמרו חכמים "כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה - אינה מחיצה"², ודפנות בד אינן עומדות ברוח מצויה, שהרי הרוח מניעה אותן אנה ואנה. ויש חולקים וסוברים שסוכות אלו כשרות, ומה שאמרו חכמים "כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה - אינה מחיצה", כוונתם שהרוח מניעה את המחיצה באופן שהמחיצה נפסלת, כגון שהרוח מרחיקה את המחיצה שלושה טפחים מעל הקרקע, אבל אם הרוח מניעה את המחיצה אנה ואנה אך המחיצה עומדת על עומדה - המחיצה כשרה³. 

כדי שסוכות אלו תהיינה כשרות לדעת כולם, יצרני הסוכות שיפרו את דגם הסוכות והוסיפו למסגרת הסוכה כמה מוטות ברזל הנמשכים לרוחב דפנות הסוכה מהרצפה עד גובה עשרה טפחים (כ-80 ס"מ), ורחוקים זה מזה פחות משלושה טפחים (כ-20 ס"מ). מוטות אלו אינם נעים ברוח מצויה, והם נחשבים דופן מדין 'לבוד' (איור 67). וכך גם לדעה שדפנות הבד אינן נחשבות מחיצה, מוטות הברזל נחשבים מחיצה והם מכשירים את הסוכה. ישנן סוכות שבמקום מוטות ברזל יש בהן חבלים הנמשכים לרוחב דפנות הסוכה, וצריך לשים לב שחבלים אלו אינם נעים ונדים ברוח, כיוון שאם הם נעים ונדים ברוח, אין בהם תועלת. 

למעשה, לכתחילה יש להקפיד שיהיו מוטות ברזל או חבלים שאינם נעים ונדים ברוח, שיכשירו את הסוכה מדין 'לבוד', אך בדיעבד אפשר לשבת בסוכה שדפנותיה עשויות מבד, גם אם לא הכשירו אותה על ידי מוטות ברזל או חבלים⁴.