השמחה בחג הסוכות היא אפוא שמחת האדם בשפע שזכה לו והכרת הטובה לנותן השפע, וכן היא שמחת הבוטח והחוסה בצל ה', ומאמין בהשגחתו. שני אלו באים מצד היותו של חג הסוכות - החג שחותם את המהלך של שלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות. זאת, הן בהיותם חגים שהם זכר ליציאת מצרים, לקבלת התורה ולהשראת שכינה, והן בהיותם חגים 'חקלאיים', המציינים את האביב, הקציר והאסיף. אמנם שונה הוא חג הסוכות מחג הפסח ומחג השבועות במספר האֵילִם והכבשים שמקריבים בו במקדש. בפסח ובשבועות מקריבים איל אחד ושבעה כבשים1, ובסוכות מקריבים מספר כפול של אילים וכבשים: שני אילים, וארבעה עשר כבשים2. הטעם לכך הוא שחג הסוכות הוא חג כפול: הוא חג שחותם את מערכת קדושת הזמן של שלושת הרגלים, והוא גם חותם את מערכת קדושת הזמן של הימים הנוראים3. ומצד היותו חותם את מערכת חגי תשרי, יש בו סיבה נוספת לשמחה יתרה.
בימים הנוראים נידונים ישראל ואומות העולם לפני ה', ובכל שנה מתחדשת בחירת ה' בעם ישראל, ודבר זה מתגלה בחג הסוכות4. כך אמרו חכמים: "ישראל ואומות העולם נכנסים לפני הקב"ה לדין ביום הכפורים ואין אנו יודעין מי מנצח. משל למה הדבר דומה, לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך, דן המלך אותם ולא היו יודעים הבריות מי ניצח לחברו, אמר המלך כל מי שהוא יוצא ובידו אגין (-כידון) הוו יודעים שהוא ניצח, כך ישראל ואומות העולם נכנסים לדין ביום הכפורים ואין הבריות יודעים מי ניצח, אמר הקדוש ברוך הוא, טלו לולביכם בידכם, שידעו הכל שאתם זכיתם בדין, לפיכך כתיב 'וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן'"5.
זאת ועוד, כל תהליך התשובה שעשו ישראל בימי התשובה, והמחילה והכפרה שזכו להן על עוונותיהם ביום הכיפורים, מביאים לשמחה גדולה ורבה יותר מאשר בכל חג אחר. ביום הכיפורים בימי צאתנו ממצרים התכפר לעם ישראל עוון העגל, ומאז בכל שנה ושנה מכפר ה' על עוונותיהם של ישראל. ועל כן בימים אלו מתמלא הלב שמחה רבה והודאה עצומה לה' על הכפרה והסליחה, על טובותיו ונפלאותיו6.
אמנם שמחת חג הסוכות אינה רק תוצאה מכפרת העוונות, אלא היא פסגת עבודת ה', והתכלית של כל עבודת הימים הנוראים. השמחה של האדם בעבודת ה', ההזדהות שלו עם רצון ה' והחפץ לעובדו בלב שלם, הם המבוקש ממנו בעבודת ה'. כאשר האדם עומד בחטאיו, החטאים והעוונות מחלישים את רצונו הטוב ומרחיקים אותו מן ההזדהות עם רצון ה' ומן השמחה בו. ואילו התשובה מן החטא, חשבון הנפש ותיקון הקלקולים משיבים את האדם אל רצונו הטוב האמיתי ומחזירים אותו למצב שבו הוא מסוגל לעבוד את בוראו מתוך שמחה, מתוך רצון והזדהות, ובשיתוף כל כוחות החיים במלואם. בחג הסוכות, לאחר שנטהר מן החטאים והעוונות, שמח עם ישראל באלוקיו, בתורתו, במצוותיו ובעשיית רצונו, ובכך משלים את תשובת הימים הנוראים ומביא אותה אל תכליתה - "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ"7.