שכח לספור את אחד הימים

תוספות מנחות סו א ד"ה זכר, רא"ש פסחים פרק י סימן מא.

רא"ש שם, משנ"ב תפט לו.

ויקרא כג טו.

תוספות מנחות סו א ד"ה זכר, בשם בעל הלכות גדולות. ועיין חידושי הגרי"ז סטנסיל מנחות סו א תוספות ד"ה זכר, ונתיבות הקודש מנחות סו א ד"ה אימתי, שביארו בדעת בעל הלכות גדולות שמצוות ספירת העומר היא מצווה אחת ארוכה, ולכן השוכח יום אחד אינו יכול להמשיך ולספור, כיוון שחסר לו חלק מהמצווה, וכן משמע מדברי החיד"א בספר מורה באצבע סימן ז אות ריז, שאדם ששכח לספור יום אחד, כל הברכות שבירך עד אותו יום נחשבות כברכות לבטלה, ועיין אור לציון חלק א סימן לו ד"ה אבל נראה, ומנחת אשר מועדים חלק ג סימן לח עמ' רצב, שחולקים וסוברים שלדעת בעל הלכות גדולות ספירת העומר אינה מצווה ארוכה, אלא כל יום הוא מצווה בפני עצמה, והטעם לכך שאם לא ספר יום אחד אינו יכול להמשיך לספור בברכה הוא שלומדים מהמילה "תמימות" שהספירה צריכה להיות רציפה, ואדם שהחסיר יום אחד, ספירתו אינה רציפה, ועיין אור לציון שם, שלפי זה אדם שהחסיר יום אחד, הברכות שבירך עד אותו יום אינן ברכות לבטלה, כיוון שספירת הימים שלפני היום החסר הייתה רציפה. ועיין הליכות שלמה פרק יא אות ט, ואור לציון חלק א סימן לו, וקובץ תשובות לגרי"ש אלישיב חלק ג סימן פג, שאדם שיודע מראש שלא יוכל לספור את אחד הימים, כגון שהוא עתיד לעבור ניתוח ממושך בהרדמה מלאה, רשאי לספור בברכה את הימים עד הניתוח, כיוון שהספירה עד אותו יום היא ספירה רציפה.

שו"ע תפט ח, ומשנ"ב שם, ושו"ע הרב שם כד. ועיין שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן צו, שרב קהילה ששכח לספור יום אחד, ואם הוא יימנע מלברך בימים הבאים כבוד התורה וכבוד הציבור ייפגעו, רשאי לסמוך על דעת התוספות ולספור את הימים הנותרים בברכה, ועיין הגר"א וייס שליט"א בתוך קובץ דרכי הוראה גיליון ה עמ' עח, שחולק וסובר שאין להקל בזה כי "מי יהין לחלוק על השלחן ערוך כאשר הרמ"א לא חלק עליו, וגם מגיני הארץ מגן אברהם ומגן דוד הסכימו לדבריו, וכבר כתבו האחרונים דכל הפורש מן השלחן ערוך כפורש מן החיים, ודבריו כתורת משה רבינו, ועיין בשו"ת אבקת רוכל אבן העזר סימן יז שכתב הבית יוסף דבית דינו כבית דין הגדול של לשכת הגזית וכל החולק עליו חייב בנידוי, וקל וחומר בדורות האחרונים לא נהגו אף גדולי הגדולים לסור מפסקי השלחן ערוך כאשר אהרן וחור תומכים בידיו מזה אחד ומזה אחד", ועיין שם שפתרון אפשרי הוא שהרב יבקש מאחד המתפללים שיתכוון לצאת בברכתו, ועיין פסקי תשובות סימן תפט אות כב, שיש ששללו אפשרות זו.

משנ"ב תפט לז, כף החיים תפט פג. ועיין ילקוט יוסף (תשע"ט) עמ' ריט, שטוב ששליח הציבור יכוון להוציא את כל מי שאינו מברך בעצמו. ועיין משנ"ב תפט ה, וביאור הלכה תפט א ד"ה ומצוה, שלכתחילה יש לחשוש לדעת האחרונים הסוברים שלא ניתן לקיים את מצוות ספירת העומר על ידי דין שומע כעונה, וכל אדם צריך לספור את ספירת העומר בעצמו, ועיין שם שאת חובת הברכה אפשר לקיים על ידי דין שומע כעונה.