logo-white

פרק ב - ברכת הלבנה

facebook email whatsapp

תנועת הירח סביב כדור הארץ גורמת לכך שמראה הירח משתנה במשך החודש. בתחילת החודש הוא נראה כפס צר ודק, ובאמצע החודש הוא נראה כעיגול מלא. מאמצע החודש הירח הולך ונחסר עד שנעלם לגמרי בסוף החודש, והוא חוזר ונראה בתחילת החודש הבא, וכך חוזר חלילה. תנועה זו של הירח ניכרת ובולטת יותר מתנועתם של כל הכוכבים האחרים, ועל ידה ניכרת גבורתו של ה', שיצר את סדרי הטבע ואת תנועת גרמי השמיים ומקיימם. כדי שנשים לב ונודה לה' על כך, תיקנו חכמים את ברכת הלבנה, שבה מודים לה' על יצירת השמיים והכוכבים, על תנועתם המסודרת והקבועה ועל אור הלבנה1.


1.
לבוש סימן תכו סעיף א וסעיף ג, ערוך השלחן תכו ב. ועיין אשי ישראל (תשס"ח) פרק מ הערה ב, שהפוסקים נחלקו אם ברכת הלבנה היא ברכת השבח, ברכת הנהנין או ברכת המצוות, ועיין לבנה בחידושה עמ' שכב ואילך ועמ' תכב ואילך, שהאריך בזה. עיין משנ"ב תכו א, שאדם עיוור חייב בברכת הלבנה, כיוון שברכה זו תוקנה כדי להודות על יצירת השמיים והכוכבים ועל תנועתם המסודרת והקבועה. ואף שהברכה כוללת גם הודאה על ההנאה מאור הלבנה, גם אדם עיוור נהנה מאור הלבנה, כיוון שעל ידו אנשים אחרים יכולים להורות לו את הדרך ולהוליכו בבטחה, ועיין באור הלכה תכו א ד"ה ונהנין, שטוב יותר שאדם עיוור לא יאמר את הברכה בעצמו, אלא ישמע אותה מאחר ויתכוון לצאת ידי חובה, כיוון שיש אחרונים שחולקים וסוברים שאדם עיוור אינו רשאי לומר את ברכת הלבנה.

תנועת הירח, יותר מכל תופעת טבע אחרת, מסמלת את היכולת לקום מנפילות ולהתחדש, ורומזת לחזרת עם ישראל למדרגתו הראשונה. לאחר שבסוף החודש הירח מתכסה ונעלם, הוא חוזר להאיר בתחילת החודש ומוסיף אור מיום ליום, עד למילואו השלם. כך גם עם ישראל, אף שנפל ממדרגתו עד שאורו כמעט נעלם, עתיד הוא לחזור למעלתו הראשונה, לדבוק בה' דבקות נצח ולהיות לאור עולם. כיוון שחידוש הלבנה רומז לחידוש הדבקות בין הקב"ה לעם ישראל, נוהגים לומר את ברכת הלבנה בשמחה1

יוצאי אשכנז נוהגים גם לרקוד לאחר אמירת ברכת הלבנה, שכן הקשר בין הקב"ה לעם ישראל נמשל לקשר שבין איש לאישה, וכיוון שברכת הלבנה רומזת לחידוש קשר זה, רוקדים בה כפי שרוקדים בחתונה2.



1.
עיין שו"ע ורמ"א תכו ב, וערוך השלחן תכו ב. ועיין ערוך השלחן שם, שעם ישראל נמשל ללבנה גם משום שאין ללבנה אור עצמי והיא מאירה מאור השמש, וגם לישראל אין אור עצמי והם מאירים מאורו של הקדוש ברוך הוא, המאיר להם על ידי התורה. וכן כאשר הלבנה נכסית מאיתנו עדיין היא מאירה בשמיים, וכך גם עם ישראל, כאשר הוא נופל ממדרגתו ואורו לא ניכר, עדיין אורו הפנימי לא כבה ומהותו הפנימית נשארת קדושה וטהורה. ועיין בן איש חי שנה שניה פרשת ויקרא אות כב, ומאמר מרדכי לגר"מ אליהו הלכות לימות החול פרק כז סעיף ב, שיש לומר את ברכת הלבנה בשפה ברורה ובנחת.
2.
רמ"א תכו ב. ועיין לבנה בחידושה עמ' קז, וברכת הלבנה (שושן) עמ' תפח, שיוצאי ספרד אינם נוהגים לרקוד אחרי ברכת הלבנה. ועיין לבוש תכו א, שהטעם לריקוד לאחר ברכת הלבנה הוא משום ששמחים בקבלת פני השכינה.

ברכת הלבנה נחשבת כקבלת פני השכינה1, ולכן יש לאומרה בעמידה וברגליים ישרות, כפי שעומדים בתפילת שמונה עשרה2, וכן יש לצאת מבית הכנסת ולאומרה תחת כיפת השמיים, כפי שיוצאים מהבית לקבל פני מלך3; ומצווה מן המובחר לאומרה כאשר לובשים בגדים נאים4. הטעם לכך שברכת הלבנה נחשבת כקבלת פני השכינה הוא שראיית הלבנה הנעה בסדר קבוע מעוררת את האדם להכיר בגדלות ה', בכוחו ובגבורתו, והכרה זו היא כקבלת פני השכינה5

ברכת הלבנה נקראת בפי יוצאי אשכנז 'קידוש לבנה'6, כיוון שברכת הלבנה היא גם זכר למצוות קידוש החודש7.


1.
סנהדרין מב א, משנ"ב תכו כא.
2.
עיין שו"ע ורמ"א תכו ב, ובן איש חי שנה שניה פרשת ויקרא סעיף כג. ועיין יסוד ושורש העבודה שער ט פרק א, ושו"ת בצל החכמה חלק ג סימן סד, שבזמן אמירת ברכת הלבנה יש לכוון את הגוף לכיוון ירושלים, ועיין הליכות שלמה ראש חודש פרק א הערה 130, שדבר זה לא נזכר בפוסקים והגרש"ז אוירבך לא דקדק בזה, ועיין תשובות והנהגות חלק א סוף סימן רב, שמנהג העולם שלא לדקדק בזה, ועיין הלכות חג בחג ראש חודש וקידוש לבנה עמ' רעח, שחולק וסובר שיש לומר את ברכת הלבנה כאשר הגוף מכוון כנגד הלבנה, ועיין שם, שכן נהג הגרי"ש אלישיב.
3.
רמ"א תכו ד, ומשנ"ב שם. ועיין הלכות חג בחג עמ' רעב, שמותר לומר את ברכת הלבנה במרפסת שאינה מקורה, ועיין ארחות רבנו (תשע"ד) חלק א עמ' שכו, שהחזון איש אמר את ברכת הלבנה במרפסת מקורה, כיוון שניכר שהיציאה למפרסת היא לכבוד השכינה. ועיין משנ"ב שם כא ושער הציון שם כה, שאדם חולה שאינו יכול לצאת מביתו יאמר את ברכת הלבנה בבית כנגד חלון, ולכתחילה יפתח את החלון.
4.
שו"ע תכו ב, ומשנ"ב שם ד.
5.
עיין רבנו יונה ברכות כא א (בדפי הרי"ף) ד"ה כאילו, לבוש תכו א, ערוך השולחן תכו ב, באור הלכה תכו ב ד"ה ומברך.
6.
עיין רמ"א תכו ב, וסידורי תפילה של יוצאי אשכנז.
7.
מנחת אשר שמות (תשפ"ג) סימן כג אות א, ועיין לבנה בחידושה עיונים סימן מב עמ' תיד-תיח, שהאריך בזה.

נשים פטורות מאמירת ברכת הלבנה משום שזו מצווה התלויה בזמן1. ואף נשים יוצאות אשכנז, הנוהגות לברך על מצוות עשה התלויות בזמן, אינן אומרות את ברכת הלבנה, וזאת על פי הקבלה2.

1.
משנ"ב תכו א. ועיין כף החיים תכו א, וחזון עובדיה חנוכה עמ' שעא, שיש חולקים וסוברים שברכה התלויה באירוע טבעי המתרחש מדי חודש אינה נחשבת ברכה התלויה בזמן, ולכן ראוי שנשים תשמענה את הברכה מגבר ותתכוונה לצאת ידי חובה בברכתו. ועיין חזון עובדיה עמ' שעג, והלכות חג בחג עמ' שד, ולבנה בחידושה עמ' י, בשם הגרצ"פ פראנק והגרי"ש אלישיב, שקטן שעתיד להגיע למצוות בחציו הראשון של החודש, יאמר את ברכת הלבנה בחודש בר המצווה שלו לאחר שיגיע לגיל מצוות, כדי שהברכה תיאמר בזמן שהוא גדול וחייב בה, ועיין הליכות שלמה הלכות ראש חודש פרק א סעיף כח, ואשי ישראל (תשס"ד) פרק מ הערה י, בשם הגר"ח קנייבסקי, שחולקים וסוברים שקטן שעתיד להגיע לגיל מצוות בחציו הראשון של החודש יכול לומר את ברכת הלבנה מיד כשהגיע זמנה, ואין הוא צריך להמתין ולאומרה לאחר שיגיע לגיל מצוות.
2.
עיין משנ"ב תכו א, ודברי יציב אורח חיים סימן צז ד"ה ולזה.

מצווה מן המובחר לומר את ברכת הלבנה בעשרה, שנאמר: "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ"1, כלומר כבוד הוא למצווה כאשר היא נעשית ברוב עם.

1.
משלי יד כח. באור הלכה תכו ב ד"ה אלא, כף החיים תכו יג. ועיין כף החיים שם, שכאשר לא ניתן לומר את הברכה בעשרה, יש להשתדל לומר אותה בשלושה, וכן משמע מדברי הביאור הלכה שם. ועיין קיצור שולחן ערוך (גאנצפריד) סימן צז סעיף ט, וחזון עובדיה עמ' שסז, שאין לדחות את אמירת הברכה כדי לאומרה בעשרה, כיוון שמעלת זריזים מקדימים למצוות עדיפה על מעלת ברוב עם.

אין לברך את ברכת הלבנה בימים הראשונים לחידושה, כיוון שאורהּ מועט ואין נהנים ממנו1. מנהג יוצאי אשכנז לומר את ברכת הלבנה לאחר שעברו שלוש יממות מחידוש הלבנה ('המולד')2, ומנהג יוצאי ספרד לומר את ברכת הלבנה לאחר שעברו שבע יממות מחידוש הלבנה3, וכן נוהגים חלק מקהילות החסידים4. הזמן המדויק שניתן לומר בו את ברכת הלבנה בכל חודש כתוב בלוחות ההלכות והמנהגים המתפרסמים מדי שנה, ובהם מפורטים הלכות השנה ומנהגיה. 

ברכת הלבנה היא על חידוש הלבנה, לכן ניתן לברכהּ כל זמן שהלבנה הולכת ומתמלאת, אך כאשר הלבנה הולכת ונחסרת לא ניתן עוד לברך את ברכת הלבנה5. הלבנה מתחילה להתחסר לאחר כחמש עשרה יממות מזמן המולד6. הזמן האחרון שניתן לומר בו את ברכת הלבנה בכל חודש הוא סביב ליל ט"ו לחודש, והוא מצוין במדויק בלוחות ההלכות והמנהגים המתפרסמים מדי שנה, ובהם מפורטים הלכות השנה ומנהגיה.

1.
בית יוסף תכו ב ד"ה גרסינן. ועיין רמ"א תכו א, ומשנ"ב שם ב, שאין לומר את ברכת הלבנה בזמן בין השמשות, כיוון שאור הלבנה אינו ניכר בזמן זה.
2.
 עיין משנ"ב תכו כ, ולוח ארץ ישראל (טוקצינסקי), ולוח ההלכות והמנהגים (זלזניק). ועיין משנ"ב עם הערות ביצחק יקרא לגר"א נבנצל על משנ"ב תכו כ, בשם הגרש"ז אוירבך, שאדם שטעה ובירך את ברכת הלבנה לפני שעברו שלוש יממות מהמולד, יצא בדיעבד ידי חובה.
3.
שו"ע תכו ד, ולבוש תכו ג, וכף החיים תכו סא, וחזון עובדיה חנוכה עמ' שנו, ומאמר מרדכי לגר"מ אליהו הלכות לימות החול פרק כז סעיף ה. ועיין בית יוסף שם, שהטעם לכך שאין אומרים את ברכת הלבנה לפני שעברו שבע יממות הוא על פי הקבלה. ועיין קיצור שולחן ערוך (טולדיאנו) סימן שסט סעיף לג, ונתיבות המערב מנהגי ראש חודש אות כה, שיש מיוצאי מרוקו שנוהגים לומר את ברכת הלבנה במוצאי שבת הסמוך למולד, גם אם עברו רק שלוש יממות מהמולד. ועיין חזון עובדיה חנוכה עמ' שסב, שניתן לומר את ברכת הלבנה במוצאי שבת גם אם חסרות כמה שעות להשלמת שבע יממות מהמולד, כיוון שיש לסמוך במצב זה על הסוברים שדי במקצת היממה השביעית, ועיין מאמר מרדכי לגר"מ אליהו הלכות לימות החול פרק כז סעיף ה, שחולק, וכן משמע מכף החיים תכו סא-סב.
4.
עיין סידור הרב לאדמו"ר הזקן פסקי הלכות לפני קידוש לבנה, ולוח הלכות ומנהגים של חסידי בעלז (וינד), וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א, והוסיף שבחורף מומלץ שלא להמתין שבע יממות לאמירת ברכת הלבנה.
5.
שו"ע תכו ג, ומשנ"ב שם.
6.
עיין שו"ע תכו ג, שניתן לומר את ברכת הלבנה עד שיעברו חמש עשרה יממות מהמולד, ועיין רמ"א שם, שחולק וסובר שניתן לומר את ברכת הלבנה רק עד כחמש וחצי שעות לפני שיעברו חמש עשרה יממות מהמולד (עיין קיצור שולחן ערוך גאנצפריד סימן צז סעיף י). ועיין באור הלכה תכו ג ד"ה ולא, שבדיעבד יש לסמוך על דעת השלחן ערוך, ועיין חזון עובדיה חנוכה עמ' שמט, שכתב כעין זה, ועיין שו"ת רב פעלים חלק ב אורח חיים סימן לח ד"ה העולה, וכף החיים תכו נג, ומאמר מרדכי לגר"מ אליהו הלכות לימות החול פרק כז סעיף ה, ואור לציון חלק ג פרק ד שאלה ו, שחולקים.

כאמור לעיל, מצווה מן המובחר לומר את ברכת הלבנה בשמחה וללבוש בגדים נאים לכבודה, לכן נוהגים לומר את ברכת הלבנה במוצאי שבת, כיוון שבזמן זה לבושים בבגדים נאים ושרויים בשמחה1. אמנם אם יש חשש שדחיית הברכה למוצאי שבת תגרום להפסד הברכה, כגון שלפי תחזית מזג האוויר, הימים ממוצאי שבת עד סוף הזמן שניתן לומר בו את ברכת הלבנה יהיו מעוננים ויש חשש שהלבנה לא תיראה בהם, יש לומר את הברכה ביום חול ולא לחכות למוצאי שבת2. לכן בחודשי החורף, אם מוצאי שבת חל באחד עשר לחודש (או לאחריו), אין להמתין למוצאי שבת אלא יש לומר את הברכה קודם לכן, שמא ליל מוצאי שבת וארבע הלילות שלאחריו יהיו מעוננים והלבנה לא תיראה בהם, ולא יהיה ניתן לומר את ברכת הלבנה3. אך בחודשי הקיץ נוהגים לומר את ברכת הלבנה במוצאי שבת, גם כאשר הוא חל באחד עשר לחודש, כיוון שבחודשי הקיץ אין חוששים שהשמיים יהיו מעוננים ושהלבנה לא תיראה במוצאי שבת ובארבע הלילות שלאחריו4.

1.
שו"ע תכו ב, ומשנ"ב שם ס"ק ד וס"ק כ. ועיין משנ"ב תכו כ, שהגר"א ועוד אחרונים חולקים וסוברים שאין לדחות את אמירת ברכת הלבנה למוצאי שבת, אלא יש להזדרז ולאומרה מיד כשניתן לעשות זאת, אף ביום חול, ועיין משנ"ב שם, שהנוהג כן יש לו על מי לסמוך "ובפרט בימי החורף, בודאי הזריז לקדש הרי זה משובח", ועיין לבנה בחידושה עמ' לב הערה קכז, שמנהג רוב העולם להמתין למוצאי שבת גם בימי החורף, ואפשר שדברי המשנ"ב לא נאמרו על ארץ ישראל, שהעננוּת מצויה בה פחות מאשר באירופה, ועיין ארחות רבנו (תשע"ד) חלק א עמ' שכו, והליכות שלמה ראש חודש פרק א הערה 108, שהחזון איש, הגרי"י קנייבסקי והגרש"ז אוירבך נהגו כדעת הגר"א.
2.
עיין שו"ע ורמ"א תכו ב, ומאמר מרדכי לגר"מ אליהו הלכות לימות החול פרק כז סעיף ט.
3.
רמ"א תכו ב, ומשנ"ב שם.
4.
עיין הלכות חג בחג ראש חודש וקידוש לבנה עמ' רצב, לבנה בחידושה עמ' לב.

בליל שבת ובליל יום טוב אין אומרים את ברכת הלבנה1, כיוון שבלילות אלו אין השמחה בברכת הלבנה ניכרת, שכן שמחים בהם גם בלעדיה מחמת השבת ומחמת יום טוב2. אמנם אם ההימנעות מאמירת הברכה בליל שבת או בליל יום טוב תגרום להפסד הברכה, אומרים את הברכה גם בליל שבת או בליל יום טוב, כדי שלא להפסידהּ3.

על זמן אמירת ברכת הלבנה בחודש תשרי, עיין אהלי הלכה ימים נוראים פרק יט ופרק לו, ועל זמן אמירת ברכת הלבנה בחודש אב, עיין הלכות תשעת הימים פרק נ.

1.
עיין רמ"א תכו ב, ומשנ"ב שם יב.
2.
בן איש חי שנה שניה פרשת ויקרא סעיף כו. ועיין משנ"ב תכו יב, שיש לדין זה טעמים על פי הקבלה.
3.
משנ"ב תכו יב, חזון עובדיה עמ' שלה. ועיין מאמר מרדכי לגר"מ אליהו הלכות לימות החול פרק כז סעיף יא, ואור לציון חלק ג פרק ד שאלה ה, שחולקים וסוברים שכאשר אומרים את הברכה בליל שבת ובליל יום טוב, אין לאומרה כרגיל מתוך סידור אלא יש לקחת גמרא מסכת סנהדרין דף מב עמוד א, שם כתובה ברכת הלבנה, ולומר את הברכה בדרך לימוד. ועיין ערוך השלחן תכו י, שכאשר אומרים את ברכת הלבנה בליל שבת או בליל יום טוב, יש לומר את הברכה ללא האמירות הנלוות לה.

ניתן לברך את ברכת הלבנה רק כאשר אור הלבנה ניכר בארץ וניתן ליהנות ממנו. לכן אין לברך את ברכת הלבנה כאשר הלבנה מכוסה בעננים ואורה קלוש1. אך אם היא מכוסה בעננים דקים ואורה נראה דרכם עד שניתן להבחין בעזרתו בין סוגים שונים של מטבעות, אפשר לברך עליה2. ויש מחמירים שלא לומר את ברכת הלבנה גם כאשר היא מכוסה בעננים דקים, ורבים מיוצאי ספרד נוהגים כן3, אך אין לנהוג כן אם הדבר יגרום להפסד הברכה4.

לכתחילה הלבנה צריכה להיות גלויה במשך כל זמן אמירת הברכה5, ולכן אין לומר את ברכת הלבנה כאשר הלבנה עתידה להתכסות בעננים בזמן אמירת הברכה6. אדם ששיער שהלבנה לא תכוסה בעננים תוך כדי הברכה, ולבסוף היא כוסתה בעננים תוך כדי ברכתו, יסיים את הברכה7.

1.
משנ"ב תכו ג, חזון עובדיה עמ' שכב. ועיין הליכות שלמה ראש חודש פרק א דבר הלכה מד, שאם חלק מהלבנה גלוי אפשר לומר את ברכת הלבנה, ואין צורך שכל הלבנה תהיה גלויה.
2.
משנ"ב תכו ג, וחזון עובדיה חנוכה עמ' שכב.
3.
בן איש חי שנה שניה פרשת ויקרא אות כג, ועיין כף החיים תכו יח, ודעת תורה למהרש"ם חלק ד סימן תכו סעיף א, ומאמר מרדכי לגר"מ אליהו הלכות לימות החול פרק כז סעיף ז, וארחות רבנו (תשע"ד) חלק א עמ' שכז. ועיין חזון עובדיה חנוכה עמ' שכג, שהנהגה זו, שלא לומר את ברכת הלבנה כאשר הלבנה מכוסה בענן דק, אינה מן הדין אלא ממידת חסידות.
4.
חזון עובדיה חנוכה עמ' שכג.
5.
משנ"ב תכו ג. ועיין שו"ע תכו ב, שיש להסתכל בלבנה לפני הברכה, ועיין מורה באצבע סימן ו אות קפו, ומשנ"ב תכו יג, וערוך השלחן תכו ה, וחזון עובדיה חנוכה עמ' שכט, ומאמר מרדכי לגר"מ אליהו הלכות לימות החול פרק כז סעיף כט, שלאחר שמסתכלים בלבנה כדי לברך עליה, אין להסתכל בה יותר וזאת על פי הקבלה, ועיין יוסף אומץ (האן) סימן תעד, והלכות חג בחג הלכות ראש חודש וקידוש לבנה עמ' רעח, שהמניעה מהסתכלות בלבנה היא בהתבוננות יתרה, אך ראייה בעלמא מותרת.
6.
משנ"ב תכו ג, חזון עובדיה עמ' שכב. ועיין הלכות חג בחג ראש חודש וקידוש לבנה עמ' רסח, ולבנה בחידושה עמ' סט, שאם ישנו ספק אם הלבנה תתכסה תוך כדי הברכה, ניתן לומר את הברכה.
7.
משנ"ב תכו ג.
2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ