קריאה בתורה ותפילת מוסף

לאחר אמירת ההלל, קוראים בתורה את פסוקי פרשת פנחס העוסקים במצווה להקריב קרבן מוסף בראש חודש¹. בראש חודש מעלים לתורה ארבעה עולים, וזאת בשונה מימי שני וחמישי, שמעלים בהם לתורה שלושה עולים²; כדי להראות שקדושתו של ראש חודש גדולה מקדושת ימי החול³. 

אין אומרים בראש חודש את הפרק "לַמְנַצֵּחַ וכו' יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה" שקודם "ובא לציון", כיוון שראש חודש אינו יום צרה⁴.

מתפללים תפילת מוסף, כנגד קרבן מוסף שהיו מקריבים בבית המקדש בראש חודש⁵, ונוהגים לחלוץ את התפילין לפני תפילת מוסף⁶. הטעם לכך הוא שבזמן שבית המקדש היה קיים, זמן הקרבת קרבן מוסף היה נחשב כמו יום טוב, ומשחרב בית המקדש, תפילת מוסף משמשת תחליף לקרבן מוסף, והזמן שבו מתפללים מוסף נחשב גם הוא כעין יום טוב; וכשם שאין מניחים תפילין ביום טוב, כך גם אין מניחים תפילין בזמן תפילת מוסף⁷.