אמירת ההלל

נוהגים לומר הלל בראש חודש, אך אין אומרים את כל ההלל, אלא מדלגים על שני קטעים מתוכו¹. זאת כיוון שההלל תוקן להיאמר רק בימי חג האסורים במלאכה או בימים שנעשו בהם נסים לישראל, אך לא בראש חודש, שהוא מותר במלאכה ולא נעשו בו נסים; וכדי להבליט שאמירת הלל בראש חודש היא מדין מנהג ולא מכוח תקנת חכמים, אין אומרים את כולו².

הטעם לכך שנהגו לומר הלל בראש חודש הוא שיהיה היכר לקדושת ראש חודש³. ועוד טעם לכך הוא שראש חודש תלוי בחידוש הלבנה, וחידוש הלבנה רומז לגאולה השלמה - כשם שבסוף החודש הלבנה נעלמת, ובתחילת החודש היא חוזרת להאיר עד למילואה השלם באמצע החודש, כך גם עם ישראל, אף שנפל ממדרגתו עד שאורו כמעט נעלם, עתיד הוא לחזור למעלתו הראשונה ולהיות לאור עולם. לכן ביום שרומז לגאולה נהגו לומר הלל, כפי שעתידים לומר בגאולה השלמה⁴. 

מצווה לומר את ההלל בעמידה⁵, כיוון שההלל הוא עדות על הניסים והנפלאות שעשה ה' לעם ישראל, ועדות צריכה להיאמר בעמידה⁶.