ראש חודש הוא היום שבו מתחילה הלבנה להיראות מחדש לאחר שהלכה ונתמעטה, והוא יום שמחה וקדושה לישראל1, וזמן כפרה להם2. חודשי הלוח העברי נקבעים על פי מחזוריות הירח, שמקיף את כדור הארץ היקף מלא בכל חודש. בתחילת החודש נראה הירח כסהר קטן, באמצע החודש הוא מלא, והולך ונחסר עד שנעלם לגמרי, והשלב שבו הוא מתחיל להיראות מחדש הוא תחילת החודש. בזמן שבית המקדש היה קיים, בית הדין בירושלים היה מקדש את החודש על פי עדים שהעידו שראו את חידוש הלבנה. בזמן הזה, ראשי החודשים נקבעים לפי לוח קבוע שנערך על ידי הלל, בנו של רבי יהודה הנשיא, על פי חישוב אסטרונומי של תנועת הירח3.
מצוות קידוש החודש היא המצווה הראשונה שהצטוו בה ישראל, והיא אבן יסוד בהשקפת העולם של התורה. רש"ר הירש בפירושו לתורה מבאר כי התופעה הטבעית של מולד הלבנה והתחדשותה, היא כעין עדות על חידוש העולם ועל בריאתו ברצון חופשי של ה', וממנה לומדים האדם והעם על יכולתם להיוולד מחדש, לבחור ולהשתנות, וממילא לשוב ולהיגאל4.
השקפת העולם של האלילוּת הייתה שהעולם קדמון, היה מאז ומעולם, ולא נברא בידי אלוקים, וממילא אין בו כל חידוש - היום הוא תוצאה ישירה של אתמול ומחר הוא תוצאה של היום, והכל מתנהל בכורח של ברזל, בלא יכולת להתחדש ולהשתנות. כשם שהאלילות הכחישה את עובדת בריאת העולם ברצון חופשי של ה', כך היא הכחישה גם את בחירתו החופשית של האדם. לדידה, האדם נסחף בזרם עיוור של כורח בלתי משתנה, ואין בכוחו לרומם את מוסרו, לבחור, להשתנות ולשוב בתשובה.
רעיון קידוש החודש שהעמידה התורה הוא הרעיון ההפוך להשקפתה של האלילוּת. כבר בארץ מצרים - ארץ שבה הנהיגה ההשקפה האלילית-המטריאליסטית מבנה מדיני וחברתי שכבל כל התפתחות והתקדמות רוחנית - כבר שָם קרא ה' למנהיגיה העתידיים של האומה וציווה אותם על קידוש החודש. הוא הראה להם את מגל הירח הנאבק להיחלץ מאפלה לאורה ואמר - זה יהיה לכם לדוגמה, כשם שהירח נחלץ מן החושך והולך ומתמלא, כן אתם היו מתחדשים ומתעלים, ואף מלמדים לעמים כולם את רעיון החידוש, החירות והמוסר.
חידוש הלבנה רומז אפוא על תנועת ההתחדשות של המציאות כולה. הוא מבשר כי העולם אינו קדמון, אלא נברא ברצון חופשי של ה', וממילא טמונים בו כוחות של התחדשות, התרוממות, תשובה וגאולה. כאשר ציווה ה' על עם ישראל לקדש את החודש, הוא העמיד את כוח ההתחדשות בתור היסוד שעליו עומדת האומה וכל יחיד בתוכה. מכך אנו למדים כי יש ביד האדם כוח לקום לתחייה, להיגאל מכל רע מוסרי, חברתי ופיזי, להתעלות לקרבת ה' כנגד כל החושך ושכחת האלוקים ששקע בהם, ולשאוף לחזון של מוסר וישע5. חידוש הלבנה הוא אות ומופת המבטיח את התחדשות המציאות ואת גאולתם השלמה של ישראל, כפי שהקשת היא אות לאנושות על קיום העולם. וכך כתוב בספר ערוך השלחן: "כשם שהלבנה תחשך ותאיר, כמו כן ישראל, כמו שאנו אומרים בברכתה: וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה"6.
מתוך כך גם מובן מדוע ראש חודש הוא יום כפרה. כפרה היא היכולת לחיות חיים חדשים לגמרי ולהפוך לאדם אחר, וחידוש הלבנה מלמד כל אחד מאיתנו שבכוחו להיוולד מחדש. ראש חודש הוא הזמן שבו נותן לנו הקב"ה כוחות חדשים, ואף אם נכשלנו בחטא בחודש הקודם חלילה, בכוחנו לתקן את שהיה, לעשות תשובה ולהתחיל מחדש7. וכן נאמר בתפילת מוסף לראש חודש: "זיכרון לכולם יהיו ותשועת נפשם מיד שונא", ומבואר באורחות חיים כי ראש חודש הוא יום של ישועה מן השונא - מן היצר הרע השונא את ישראל ומחטיאם, ואף עולת החודש באה לכפר על כל החטאים שהיו בחודש הקודם8. ראש חודש הוא אפוא יום שבו מתחדשת בנו רוח חדשה ונברא לנו לב חדש לדעת ה' ויראתו9, ובכוחנו לעשות בו תשובה על העבר ולהתחיל מחדש.
בשבת שלפני ראש חודש, נוהגים להכריז לפני תפילת מוסף באיזו יום הוא יחול1, כדי שאנשים ידעו שראש חודש חל באותו שבוע ויזכרו לקיים את הדינים והמנהגים הנוהגים בו2. בשעה שמכריזים על החודש, מתפללים שהקב"ה יחדש על עם ישראל את החודש לטובה ולברכה, ומוסיפים ומתפללים על הגאולה, כיוון שחידוש הלבנה לאחר היעלמותה רומז לחידוש אורם של ישראל וגאולתם השלמה3.
נוהגים לעמוד בשעה שמכריזים באיזה יום יחול ראש חודש, זכר לקידוש החודש, שהיה נעשה בעמידה4.
ערב ראש חודש הוא יום של תשובה1, כיוון שראש חודש הוא זמן של כפרה, כפי שאומרים בתפילת מוסף של ראש חודש: "ראשי חודשים לעמך נתת, זמן כפרה לכל תולדותם"2. כל עוד אדם דבק בעוונותיו ואינו עוזבם, אין הוא ראוי לכפרה, אך על ידי התשובה בערב ראש חודש, זוכה אדם לכפרת עוונותיו בראש חודש3.
יש הנוהגים להתענות בערב ראש חודש כדי להתעורר לתשובה על ידי התענית4, ויש הנוהגים לומר סליחות ווידוי בתפילת מנחה5, כפי שמופיע בחלק מסידורי התפילה6.
ערב ראש חודש מכונה 'יום כיפור קטן' כיוון שנוהגים בו מנהגים הדומים למנהגי יום כיפור - חוזרים בו בתשובה, ויש שמתענים בו7.
בתפילת מנחה של ערב ראש חודש אין אומרים תחנון8, משום שהארת ראש חודש הולכת ומאירה מחצות היום9.
ראש חודש הוא יום שמחה וקדושה1. אין מתענים בו2, אין מספידים בו3, אין אומרים בו תחנון4 ומצווה ללבוש בו בגדים נאים כדי לכבדו5.
מותר לעשות מלאכה בראש חודש1, אך הנשים נוהגות שלא לתפור ולסרוג בו2, כדי שיהיה ניכר שראש חודש הוא יום קדוש ואין הוא כשאר ימי החול3. ויש נשים מיוצאות ספרד שנוהגות שלא לעשות בו כל מלאכה, מלבד מלאכת אוכל נפש4.
בזמננו נשים רבות אינן תופרות ואינן סורגות כל השנה, והמנהג שלא לעשות מלאכה אינו מורגש. לכן כדאי שכל אישה תבחר מלאכות מסוימות שהיא רגילה לעשות בימי החול, ותימנע מעשייתן בראש חודש5.
הטעם לכך שרק נשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בראש חודש הוא ששנים-עשר ראשי החודשים היו צריכים להיות ימי חג, אך כאשר חטא עם ישראל בעגל ניטלו ממנו ימי חג אלו, ונשאר מהם רושם מועט לנשים, שכר על כך שהן לא חטאו בחטא העגל6. וכך אמרו חכמים במדרש: "'וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם וכו' פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי'7, שמעו הנשים ולא רצו לתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו להם: לא נשמע לכם לעשות שִקוץ ותועבה שאין בו כח להציל! ונתן להן הקדוש ברוך הוא שכרן בעולם הזה, שהן משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים. ונתן להן שכר לעולם הבא, שהן עתידות להתחדש כמו ראשי חדשים שנאמר: 'תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי'"8. וראוי שנשים תתארגנה ותדאגנה לקיומם של ימי עיון ושיעורי תורה עבורן בראשי חודשים, כפי שנהגה האישה השונמית, שהקבילה את פני הנביא אלישע בכל ראש חודש9.
נשים העושות מלאכה בראש חודש כבכל יום, יש להן על מי לסמוך10.
מותר לנשים שנמנעות מעשיית מלאכה בראש חודש ללכת לעבודתן כהרגלן, כיוון שהיעדרות ממנה כרוכה בהפסד כספי, ובמצב זה לא נהגו להימנע מעשיית מלאכה11.
בברכת המזון ובתפילות ערבית, שחרית ומנחה, מוסיפים את תפילת "יעלה ויבוא"1. פרטי דין זה יבוארו בעזרת ה' באהלי הלכה - הלכות ברכות ובאהלי הלכה - הלכות תפילה.
נוהגים לומר הלל בראש חודש, אך אין אומרים את כל ההלל, אלא מדלגים על שני קטעים מתוכו1. זאת כיוון שההלל תוקן להיאמר רק בימי חג האסורים במלאכה או בימים שנעשו בהם נסים לישראל, אך לא בראש חודש, שהוא מותר במלאכה ולא נעשו בו נסים; וכדי להבליט שאמירת הלל בראש חודש היא מדין מנהג ולא מכוח תקנת חכמים, אין אומרים את כולו2.
הטעם לכך שנהגו לומר הלל בראש חודש הוא שיהיה היכר לקדושת ראש חודש3. ועוד טעם לכך הוא שראש חודש תלוי בחידוש הלבנה, וחידוש הלבנה רומז לגאולה השלמה - כשם שבסוף החודש הלבנה נעלמת, ובתחילת החודש היא חוזרת להאיר עד למילואה השלם באמצע החודש, כך גם עם ישראל, אף שנפל ממדרגתו עד שאורו כמעט נעלם, עתיד הוא לחזור למעלתו הראשונה ולהיות לאור עולם. לכן ביום שרומז לגאולה נהגו לומר הלל, כפי שעתידים לומר בגאולה השלמה4.
מצווה לומר את ההלל בעמידה5, כיוון שההלל הוא עדות על הניסים והנפלאות שעשה ה' לעם ישראל, ועדות צריכה להיאמר בעמידה6.
נחלקו הראשונים אם יש לברך על ההלל בראש חודש. לדעת רבנו תם יש לברך על ההלל, כשם שמברכים על מצוות שחיובן מדברי חכמים1; ולדעת הרמב"ם אין לברך על ההלל2, כיוון שאמירת הלל בראש חודש היא מנהג, וחכמים תיקנו לברך רק על מצוות מהתורה או מדברי חכמים, אך לא על מנהגים3. להלכה, השלחן ערוך פסק כדעת הרמב"ם, שאין לברך על אמירת ההלל בראש חודש4, וכן הוא המנהג המקובל בקרב יוצאי ספרד5 ובחלק מקהילות החסידים6; והרמ"א פסק כדעת רבנו תם, שיש לברך על ההלל, וכך נוהגים יוצאי אשכנז7.
בני קהילות ספרד שנהגו לברך על ההלל בעודם בחוץ לארץ, כגון קהילת יהודי מרוקו, יש סוברים שבבואם לארץ ישראל עליהם לקבל את מנהג יוצאי ספרד בארץ ישראל, ואין הם רשאים לברך על ההלל8, ויש סוברים שהם רשאים להמשיך במנהגם ולברך על ההלל, כפי שנהגו בארצות מוצאם9.
לאחר אמירת ההלל, קוראים בתורה את פסוקי פרשת פנחס העוסקים במצווה להקריב קרבן מוסף בראש חודש1. בראש חודש מעלים לתורה ארבעה עולים, וזאת בשונה מימי שני וחמישי, שמעלים בהם לתורה שלושה עולים2; כדי להראות שקדושתו של ראש חודש גדולה מקדושת ימי החול3.
אין אומרים בראש חודש את הפרק "לַמְנַצֵּחַ וכו' יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה" שקודם "ובא לציון", כיוון שראש חודש אינו יום צרה4.
מתפללים תפילת מוסף, כנגד קרבן מוסף שהיו מקריבים בבית המקדש בראש חודש5, ונוהגים לחלוץ את התפילין לפני תפילת מוסף6. הטעם לכך הוא שבזמן שבית המקדש היה קיים, זמן הקרבת קרבן מוסף היה נחשב כמו יום טוב, ומשחרב בית המקדש, תפילת מוסף משמשת תחליף לקרבן מוסף, והזמן שבו מתפללים מוסף נחשב גם הוא כעין יום טוב; וכשם שאין מניחים תפילין ביום טוב, כך גם אין מניחים תפילין בזמן תפילת מוסף7.
מצווה לערוך סעודה בראש חודש1, כיוון שראש חודש הוא יום כפרה לישראל2. טוב לאכול בסעודה זו פת3, אך אין בכך חובה4, ומצווה להרבות בסעודה זו בבשר ובדגים ובכל מיני פירות וכיוצא בהם, לכבוד היום5.
ראש חודש - התחדשות, גאולה וכפרה
פרק א – הלכות ראש חודש