ביעור חמץ

מקדימים לשרוף את החמץ ביום שישי (י"ג בניסן) בבוקר, מלבד החמץ שמשאירים עבור יום שישי ועבור סעודות השבת, שאותו אין מבערים¹. הקדמת הביעור ליום שישי איננה משום שאסור לשרוף בשבת, כיוון שמעיקר הדין אפשר לבער את החמץ בכל דרך שהיא, כגון להטיל אותו לשירותים, וזאת מותר בשבת; אלא משום שאין לטרוח בשבת טרחה שאינה נצרכת, וכיוון שאפשר לבער את החמץ לפני שבת, בִּיעוּרוֹ בשבת הוא טרחה שאינה נצרכת².

מעיקר הדין אפשר לשרוף את החמץ ביום שישי בכל שעה שהיא, כיוון שהאיסור שיימצא חמץ ברשות האדם חל רק בשבת בבוקר. אך טוב לשרוף את החמץ עד תחילת השעה השישית, כדי שלא יטעו ויחשבו שגם בשנים שמבערים בהן את החמץ בערב פסח, אפשר לשרוף את החמץ בכל שעות היום³.

בשנים רגילות מבטלים את החמץ פעם נוספת לאחר שרפתו, שמא נשאר באיזה מקום חמץ שלא נכלל בביטול שלאחר בדיקת החמץ (כגון החמץ שהושאר בלילה לסעודת הבוקר). אך כאשר ערב פסח חל בשבת, אין מבטלים את החמץ לאחר שרפתו, כיוון שעתידים לאכול את החמץ בסעודות השבת; אלא מבטלים אותו בשבת בבוקר מיד לאחר ביעורו⁴.