פרק ו - ערב פסח שחל בשבת

ישנם דינים ומנהגים הנוהגים בערב פסח, ולא ניתן לקיימם כאשר ערב פסח חל בשבת. לדוגמה: בדיקת חמץ נעשית בדרך כלל בליל י"ד ניסן, וכאשר ערב פסח חל בשבת לא ניתן לבדוק חמץ לאור הנר בליל שבת. גם לא ניתן לשרוף את החמץ בשבת, והבכורות אינם יכולים להתענות בשבת, ועוד. לכן יבוארו בפרק זה דיני ערב פסח שחל בשבת.

דרשת שבת הגדול נאמרת בדרך כלל בשבת הסמוכה לפסח, אך כאשר ערב פסח חל בשבת מקדימים אותה לשבת שלפניה. זאת משום שמטרת הדרשה היא ללמד לציבור את הלכות הפסח, ובכללן את ההלכות הנצרכות להכנות לפסח, כגון הלכות בדיקת חמץ והלכות ביעור חמץ, וכאשר ערב פסח חל להיות בשבת, הכנות אלו נעשות לפני השבת הסמוכה לפסח¹. אף על פי כן ראוי להרבות בשיעורים ובדרשות בשבת הסמוכה לפסח, כיוון שיש פנאי לרוב בשבת זו².

בשנים רגילות הבכורות מתענים בערב פסח, אך כשערב פסח חל בשבת מקדימים את תענית הבכורות ליום חמישי¹. בשבת אין מתענים, משום שמצווה לאכול בשבת שלוש סעודות, וביום שישי אין מתענים, כיוון שאין זה מכבוד השבת להיכנס אליה רעבים וצמאים מהתענית. לכן מקדימים ומתענים ביום חמישי². 

בזמננו, רוב הבכורות ככולם נפטרים מהתענית על ידי השתתפותם בסעודת סיום מסכת, כמבואר בפרק א, ולכן יש לערוך את סיומי המסכת ביום חמישי³. 

מקדימים לבדוק חמץ באור לשלושה עשר בניסן (יום חמישי בערב, אור ליום שישי), כיוון שלא ניתן לבדוק את החמץ לאור הנר בליל שבת¹. מלבד השינוי בזמן הבדיקה, כל שאר דיני הבדיקה שווים לדיני הבדיקה בשנים רגילות². 

לאחר הבדיקה מבטלים את החמץ שאינו ידוע (שאין עתידים לאוכלו או לשורפו), כפי שנוהגים בשנים רגילות³.

את החמץ שמשאירים בבית עבור יום שישי וסעודות השבת, יש להניח במקום מוצנע, רחוק ממגע ידם של ילדים קטנים, כדי שלא יפזרו את החמץ ויהיה צורך לחזור ולבדוק את הבית מחמץ⁴.

מקדימים לשרוף את החמץ ביום שישי (י"ג בניסן) בבוקר, מלבד החמץ שמשאירים עבור יום שישי ועבור סעודות השבת, שאותו אין מבערים¹. הקדמת הביעור ליום שישי איננה משום שאסור לשרוף בשבת, כיוון שמעיקר הדין אפשר לבער את החמץ בכל דרך שהיא, כגון להטיל אותו לשירותים, וזאת מותר בשבת; אלא משום שאין לטרוח בשבת טרחה שאינה נצרכת, וכיוון שאפשר לבער את החמץ לפני שבת, בִּיעוּרוֹ בשבת הוא טרחה שאינה נצרכת².

מעיקר הדין אפשר לשרוף את החמץ ביום שישי בכל שעה שהיא, כיוון שהאיסור שיימצא חמץ ברשות האדם חל רק בשבת בבוקר. אך טוב לשרוף את החמץ עד תחילת השעה השישית, כדי שלא יטעו ויחשבו שגם בשנים שמבערים בהן את החמץ בערב פסח, אפשר לשרוף את החמץ בכל שעות היום³.

בשנים רגילות מבטלים את החמץ פעם נוספת לאחר שרפתו, שמא נשאר באיזה מקום חמץ שלא נכלל בביטול שלאחר בדיקת החמץ (כגון החמץ שהושאר בלילה לסעודת הבוקר). אך כאשר ערב פסח חל בשבת, אין מבטלים את החמץ לאחר שרפתו, כיוון שעתידים לאכול את החמץ בסעודות השבת; אלא מבטלים אותו בשבת בבוקר מיד לאחר ביעורו⁴.

מצוות עונג שבת נוהגת גם בשבת זו, לכן יש לבשל לשבת תבשילים ערבים¹, ורצוי שיהיו כשרים לפסח ויבושלו בכלים כשרים לפסח², כיוון שאכילת תבשילי חמץ כרוכה בבעיות הלכתיות³, וגם יש חשש שפירורים מתבשילי החמץ יתפזרו בבית או יגיעו לכלי הפסח.

אסור לעשות מלאכה בערב פסח מחצות היום. איסור זה נאמר דווקא בערב פסח, ולא ביום שישי הסמוך לערב פסח. לכן כאשר ערב פסח חל בשבת אין משמעות לאיסור זה, וביום שישי שלפניו מותר לעשות מלאכה עד זמן מנחה קטנה (סביב השעה ארבע ורבע אחר הצהריים בשעון קיץ), כפי שנוהגים בכל יום שישי¹. 

יש להדליק בערב שבת 'נר נשמה', כדי שאפשר יהיה להעביר ממנו אש במוצאי שבת ולהדליק את נרות יום טוב².

בסעודת ליל שבת חובה לאכול פת. חובה זו מצריכה זהירות מיוחדת, כיוון שהבית כבר נוקה ונבדק מחמץ, ואכילת חמץ בלא זהירות ותשומת לב עלולה לגרום לפיזור פירורי חמץ בבית. כמו כן כלי הפסח כבר נמצאים בבית, ויש לשים לב שפירורי חמץ לא יגיעו אליהם. לכן רצוי לברך את ברכת "המוציא" על לחמים שאינם מתפוררים, כגון על פיתות¹, וכאשר קמים מהשולחן יש לנקות את הידיים ולנער את הבגדים סמוך לשולחן, כדי שפירורי חמץ לא יתפזרו בבית².

כאשר בישלו לשבת תבשילים כשרים לפסח, ניתן עקרונית לאוכלם בכלי פסח, אך הדבר אינו רצוי, כיוון שמברכים "המוציא" על חלות או פיתות, ופירורי חמץ עלולים להגיע לכלי הפסח. לכן כדאי להעביר את התבשילים לכלי הגשה חד פעמיים ולאוכלם בכלים חד פעמיים¹. רצוי גם לאכול על מפת ניילון חד פעמית, כדי שפירורי חמץ לא יידבקו במפת הבד², ולאחר הארוחה לזרוק את הכלים ואת מפת הניילון לפח אשפה ציבורי, ולטאטא את הרצפה מפירורי חמץ³.

כדי למנוע פיזור של פירורי חמץ, יש נוהגים לפרוס מפה חד פעמית על השולחן, ולברך את ברכת "המוציא" על שולחן נקי ללא צלחות וסכו"ם. לאחר אכילת כביצה פת, מסירים מהשולחן את המפה עם פירורי הלחם, מנערים את הבגדים מפירורי החמץ, מנקים את הידיים, פורסים מפה חדשה, עורכים את השולחן ומגישים את התבשילים הכשרים לפסח¹. ויש נוהגים לייעד בבית או במרפסת מקום מסוים שנוח לנקות אותו מפירורי חמץ, ועושים קידוש ואוכלים כביצה פת באותו מקום, ומנערים את הבגדים ומנקים את הידיים, ועוברים לשולחן השבת שבבית ואוכלים שם את הסעודה שתבשיליה כשרים לפסח, וחוזרים לברכת המזון למקום שאכלו בו את הפת, כיוון שיש לברך ברכת המזון במקום אכילת הפת. הנוהגים כן צריכים לכוון בתחילת הסעודה שבדעתם לאכול את הסעודה בשני המקומות².

בשבת בבוקר ראוי להתפלל בהשכמה, ולהימנע מלהאריך בניגונים בתפילה, כדי שיהיה מספיק זמן לקיים את מצוות סעודת שבת ומצוות ביעור חמץ בנחת¹ (סוף זמן אכילת חמץ הוא סביב השעה רבע לעשר, לפי שעון קיץ).

מזדרזים לאכול סעודת שבת לפני סוף זמן אכילת חמץ, כדי שיהיה ניתן לאכול כביצה פת ולקיים את מצוות סעודת שבת. גם בסעודה זו יש לשים לב שפירורי חמץ לא יתפזרו בבית, ויש לנהוג בה כפי שהתבאר לעיל בסעודת ליל שבת. בסעודה זו אסור לאכול מצה, כיוון שאסור לאכול מצה בערב פסח מעלות השחר¹. 

יש לשים לב לסיים את אכילת החמץ לפני סוף זמן אכילת חמץ, אך אין צורך לסיים את הסעודה בזמן זה, ואפשר להמשיך ולאכול את המאכלים הכשרים לפסח לאחר סוף זמן אכילת חמץ², וזאת בתנאי שהשולחן נוקה לגמרי מפירורי חמץ, ואין חשש שיאכלו בטעות חמץ. 

לאחר סיום אכילת החמץ, יש לנקות ולשטוף את הפה משיירי החמץ³, ומותר להשתמש לשם כך בקיסם⁴, בחוט דנטלי⁵ או במברשת שיניים⁶.

לפני סוף זמן ביעור חמץ (סביב השעה אחת-עשרה ורבע, לפי שעון קיץ) יש לטאטא את הרצפה סביב שולחן האוכל, להסיר את המפה עם פירורי החמץ מהשולחן, להשליכהּ לפח ציבורי ולבער את החמץ הנותר¹. ניתן לבער את החמץ על ידי השלכתו לשירותים², אך רצוי לפוררו מעט לפני כן, כדי שלא תיווצר סתימה. לאחר ביעור החמץ מבטלים את החמץ, וזהו נוסח הביטול: "כל חמירא דאיכא ברשותי, דחמיתֵיה ודלא חמיתֵיה, דבערתֵיה ודלא בערתֵיה, לבטיל ולהוי (הפקר³) כעפרא דארעא"⁴. תרגומו של נוסח זה הוא: 'כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ושלא ביערתיו, יבטל ויהא (הפקר) כעפר הארץ'.

לסיכום, בודקים את החמץ ביום חמישי בערב (אור ליום שישי). לאחר בדיקת חמץ מבטלים את החמץ שאינו ידוע. ביום שישי שורפים את החמץ עד תחילת השעה השישית, ובשבת מבערים את החמץ שנשאר על ידי זריקתו לשירותים, ולאחר הביעור מבטלים שוב את החמץ.

זמנה של סעודה שלישית הוא חצי שעה אחר חצות היום¹ (סביב השעה אחת ורבע לפי שעון קיץ). בזמן זה אסור לאכול הן חמץ והן מצה, לכן לא ניתן לקיים את מצוות סעודה שלישית בפת. כדי לקיים את מצוות סעודה שלישית בשבת זו, סומכים על הפוסקים הסוברים שאין חובה לאכול פת בסעודה שלישית, ואפשר לקיימהּ בתבשיל העשוי ממיני דגן, כגון בכופתאות העשויות מקמח מצה ('קניידלך')², במצה עשירה (ליוצאי ספרד הנוהגים לאוכלהּ)³, או בדברים שדרך לאוכלם לשובע כבשר, דגים ותפוחי אדמה⁴. הטעם לכך שמותר לאכול מצה עשירה או תבשילים שיש בהם קמח מצה הוא שאיסור אכילת מצה בערב פסח הוא רק במצה שאפשר לצאת בה ידי חובת מצוות אכילת מצה בליל הסדר, ואין יוצאים ידי חובת מצוות אכילת מצה בליל הסדר במצה עשירה או בתבשיל שיש בו קמח מצה⁵. 

קיום מצוות סעודת שלישית במצה עשירה או בתבשיל העשוי ממיני דגן, עדיף על קיומהּ בבשר ודגים, כיוון שיש סוברים שאפשר לקיים את מצוות סעודה שלישית במיני דגן אך אי אפשר לקיימה בבשר ודגים6. 

המקיים את מצוות סעודה שלישית במצה עשירה או בתבשיל העשוי ממיני דגן, צריך לקיימה לפני תחילת שעה עשירית (סביב השעה רבע לארבע, לפי שעון קיץ), כיוון שמשעה עשירית ואילך אסור לאכול מצה עשירה ותבשילים העשויים ממיני דגן, כדי שמצת המצווה בליל הסדר תיאכל לתיאבון⁷. והמקיים את מצוות סעודה שלישית בבשר, דגים וכיוצא בהם יכול לקיימה אף לאחר שעה עשירית, אך יאכל מעט, כדי שמצת המצווה בליל הסדר תיאכל לתיאבון⁸.