סיפור בדרך שאלה ותשובה

הסיפור צריך להיעשות בדרך של שאלה ותשובה. לכן ההגדה נפתחת בשאלה: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות וכו'". לכן גם תיקנו חכמים לעשות בליל הסדר כמה דברים שיעוררו את הילדים לשאול שאלות. השאלה פותחת את הלב, מעוררת את הסקרנות ומביאה את האדם למצב שהוא משתוקק לשמוע את התשובה לשאלתו. יתרה מכך, כאשר אדם שואל שאלה, השאלה מעסיקה ומטרידה אותו, וכאשר הוא מקבל תשובה לשאלתו, מתעורר בו רגש של שמחה; וכך יסודות האמונה נקבעים בנפש הילד מתוך הזדהות ושמחה¹. 

מדרישת התורה לספר את סיפור יציאת מצרים בדרך של שאלה ותשובה, יש ללמוד יסוד חשוב בחינוך. בדרך כלל, שאלה מגלה חיסרון. השואל אינו יודע משהו, והוא פונה לאביו או לרבו ומבקש מהם שיסייעו לו להבין ולדעת. משום כך, שאילת שאלה עלולה להרתיע: 'איך יגיבו לשאלתי? האם יראו בה סימן לחוסר תבונה? לבערות?' לא בכדי אמרו חכמים "לא הבישן למד"², משום שבדרך הטבע עלול להיות קושי בשאילת שאלות. הפתרון לחשש זה אינו תלוי רק ביכולת של השואל להתגבר על הבושה, אלא גם באווירה שמשרים ההורה או המורה. ככל שהילד מרגיש בטוח יותר באהבה ובהערכה כלפיו, כך קל לו יותר לשאול שאלות, ביודעו שגם אם השאלה תגלה חיסרון, הוא לא יאבד את האהבה והערכה של הוריו ומוריו כלפיו. דרישת התורה שסיפור יציאת מצרים ייעשה בדרך של שאלות, מלמדת אותנו שהקשר בין הורים לילדים צריך להיות כזה, שהילדים לא יחששו לשאול, כי הם יהיו בטוחים באהבה ובהערכה של הוריהם. ביטחון כזה אינו יכול להיווצר בערב אחד. הוא נבנה לאט לאט, על ידי יחס קבוע של אהבה והערכה גם במפגש עם חסרונות וכישלונות. אם כן, מן הדרישה לספר את סיפור יציאת מצרים בדרך של שאלה ותשובה, יש ללמוד שבבית יהודי צריכה לשרור במשך כל השנה אווירה כללית של אהבה והערכה. 

גם מי שאין לו בן קטן, צריך לספר ביציאת מצרים בדרך שאלה ותשובה. לכן גם כאשר אין בסדר ילדים, אחד המשתתפים צריך לשאול "מה נשתנה וכו'". ואפילו אדם שעורך את הסדר לבדו, צריך לספר את סיפור יציאת מצרים בדרך של שאלה ותשובה, ולשאול את עצמו "מה נשתנה הלילה הזה וכו'"³. 

מפליא הדבר, שאדם צריך לשאול את עצמו "מה נשתנה", הלא כבר הוא יודע את התשובה שישיב לעצמו, ומה תועלת בשאילת השאלה? אלא שיציאה לחרות היא תהליך מקיף ומתמשך, והיא כוללת לא רק מעשים, אלא גם מחשבות. פעמים שאדם מתחבט בשאלה, ונותן לעצמו תשובה שמתאימה לגילו ולמצבו. עוברות שנים, מחשבתו מתפתחת, ידיעותיו מקיפות יותר, והוא נשאר עם אותה התשובה. חג הפסח ומצוות סיפור יציאת מצרים קוראים לו להתחדש ולהתרענן, לא להיות כבול ומשועבד למחשבותיו המוקדמות, לשאול שוב את אותן שאלות ולהתבונן בהן מחדש. משנה לשנה אדם משתנה, גדל, רוכש עוד ידיעות ועוד ניסיון חיים. כאשר הוא נפתח להתבונן על דברים מחדש, חזקה עליו שהתבוננות זו תביא עמה מחשבות חדשות ועמוקות.