הסיפור וההודאה

אך אין די בכך. ההגדה אינה מסתיימת בסיפור היציאה, אלא בהלל והודאה, כיוון שתכלית הסיפור היא שנתעורר על ידו להכיר בחסדי ה' ולהודות לו על הטובה שגמל עמנו. ההודאה לה' אינה רק על יציאת אבותינו ממצרים, אלא עלינו להרגיש כאילו אנחנו בעצמנו יצאנו ממצרים. שהרי אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, "הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים". לכן, בסוף המגיד אנו אומרים: "לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עמהם... לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו"¹. 

בקריאת ההגדה מקיימים את מצוות סיפור יציאת מצרים². אך כדי לקיים את המצווה בהידור, ראוי לשלב תוך כדי ההגדה דברים שיעוררו את לב השומעים להתבונן ביסודות האמונה הקשורים ביציאת מצרים ולחובת ההודאה על ניסי ה', לחוות עניינים אלו, ולהתחבר אליהם. דרכים רבות ישנן לעורר את הלב, ולכל משפחה מתאימה דרך אחרת. כדי שליל הסדר יהיה לילה משמעותי ומרומם, יש להתכונן לו מראש, לייחד זמן להתבונן בעניין יציאת מצרים, למצוא את הרעיונות הרוחניים המתאימים למשפחה, ולחשוב על הדרך המתאימה להעברת רעיונות אלו. פעמים שמרוב התעסקות בהכנת האוכל והכשרת הבית, עלולים להסיח את הדעת ממצוות "והגדת לבנך", שהיא הלב של ליל הסדר. 

סיפור ההגדה צריך להיות מובן לשומעים. לכן עורך הסדר צריך לפרש לילדים הקטנים את ההגדה, כפי דעתם והשגתם. בדרך כלל, מסובים על שולחן הסדר גם בנים ובנות גדולים לצד הקטנים, וצריך לשלב בתבונה בין רעיונות המתאימים לגדולים לבין רעיונות המתאימים לקטנים.