עיסה שנילושה במי פירות - 'מצה עשירה'

מיני דגן שבאים במגע עם מיצי פירות טבעיים ('מי פירות'), או עם נוזלים אחרים שלא נוצרו ממים, כגון שמן ויין, אינם מחמיצים, גם אם הם שוהים בנוזלים אלו זמן רב. לדוגמה: קמח חיטה שנילוש במיץ תפוזים טבעי, אינו מחמיץ¹. וגם אם הבצק ישהה זמן רב מבלי שיתעסקו בו, והוא אף יתפח, תפיחה זו אינה סימן להחמצה, ומותר לאפות בצק זה ולאוכלו בפסח². 

מצה שעיסתה נילושה במי פירות נקראת 'מצה עשירה'³, כיוון שמי הפירות מעשירים את טעמה⁴, ואף שהיא כשרה לפסח, אי אפשר לקיים באכילתה את מצוות אכילת מצה בליל הסדר. זאת כיוון שהמצה שמקיימים בה את מצוות אכילת מצה בליל הסדר צריכה להיות 'לחם עוני', ומצה עשירה אינה לחם עוני⁵. 

הדין שמי פירות אינם מחמיצים נאמר רק כאשר אין מוסיפים לעיסה מים, אך כאשר מוסיפים לעיסה מים, ואפילו בכמות מועטה, העיסה מחמיצה. יתרה מכך, עירוב מי הפירות והמים מזרז את תהליך ההחמצה, ועיסה שעירבו בה מי פירות ומים עלולה להחמיץ תוך פחות משמונה עשרה דקות. ולכן אין ללוש עיסה ולערב בה מי פירות ומים, מחשש שהעיסה תחמיץ תוך זמן מועט⁶. 

הדין שמי פירות אינם מחמיצים הוא לדעת רוב הראשונים, אך לרש"י ישנה שיטה מיוחדת בעניין זה. לדבריו, מי הפירות אינם מחמיצים חימוץ מלא, אך בכוחם לגרום לחימוץ מועט, ולהפוך את העיסה ל'חמץ נוקשה'⁷, שאסור באכילה ובהנאה⁸. 

השלחן ערוך פוסק כדעת רוב הראשונים, שמותר לאכול עיסה שנילושה במי פירות, וכך נוהגים יוצאי ספרד⁹. אך יוצאי אשכנז נוהגים להימנע מלישת עיסה במי פירות ומאכילתה, וזאת משתי סיבות. סיבה אחת היא שהם חוששים לדעת רש"י, שעיסה שנילושה במי פירות נחשבת 'חמץ נוקשה'. וסיבה שנייה היא שהם חוששים שמא יתערבו מעט מים בעיסה, והעיסה תחמיץ במהירות¹⁰. לכן על יוצאי אשכנז להקפיד שלא לאכול מצה עשירה בפסח, ואף אם נכתב על האריזה של המצה העשירה שהיא כשרה לפסח, הכוונה שהיא כשרה לפסח ליוצאי ספרד, אך היא אינה כשרה לפסח ליוצאי אשכנז. ועל המוכרים מצה עשירה לציין באופן בולט שהיא אינה כשרה לפסח ליוצאי אשכנז, כדי שיוצאי אשכנז שאינם בקיאים בהלכה, לא ייכשלו באכילתה¹¹. ויש מיוצאי ספרד הנמנעים גם הם מאכילת מצה עשירה¹².