מצה עשירה שנותנים בה חומר מתפיח

בשנים האחרונות התעורר פולמוס הלכתי בעניין כשרותן של עוגיות מצה עשירה המיוצרות בכמה מפעלים¹. עוגיות אלו נילושות במי פירות וביין, ומוסיפים להן חומר כימי שגורם לתפיחת העיסה. לדעת כל הפוסקים, יוצאי אשכנז אינם רשאים לאכול עוגיות אלו, כיוון שיוצאי אשכנז נמנעים מאכילת מצה עשירה. לגבי ההיתר לאכול עוגיות אלו ליוצאי ספרד, נאמרו שלוש דעות: יש המתירים להם לאוכלן², יש הממליצים להם להימנע מאכילתן³, ויש האוסרים עליהם לאוכלן, מחשש שהן חמץ גמור⁴. 

שני חששות עיקריים העלו האוסרים אכילת עוגיות אלו: חשש ראשון הוא שהתערבו מעט מים בעיסה. כמבואר לעיל, ההיתר לאכול עיסה שנילושה במי פירות הוא רק בתנאי שלא הוסיפו לעיסה מים, אך אם הוסיפו בה מים, היא ממהרת להחמיץ. ההקפדה על כך שאפילו מעט מים לא יתערבו בעיסה דורשת דקדוק וזהירות מרובה, ובמפעלים גדולים קשה מאוד להשגיח על כך⁵. 

החשש השני נובע מכך שבתהליך אפיית העוגיות, מוסיפים לעיסה אבקת אפייה ושמה 'אמוניום ביקרבונט', והיא מתפיחה את העיסה, וייתכן שאבקה זו פועלת על העיסה את אותה הפעולה שפועלים עליה המים, ומחמיצה את העיסה. ועוד, כאשר אבקת האפייה מתפרקת, חלק ממנה הופך להיות מים, ומים אלו מחמיצים את העיסה⁶ 

המתירים עוגיות אלו חולקים וסוברים שאין ממש בחששות הללו. בנוגע לחשש הראשון, שיתערבו מים בעיסה, המתירים סוברים שגם במפעלים גדולים ניתן להקפיד שלא יתערבו בעיסה אפילו מעט מים. בנוגע לחשש השני, שהחומר 'אמוניום ביקרבונט' גורם להחמצה, השיבו המתירים שהתפיחה הנוצרת על ידי חומר זה אינה דומה לתפיחה שנוצרת מחמת ההחמצה: התפיחה הנוצרת מהחמצה נגרמת מכך שהבצק עצמו משתנה, על ידי זה שהסוכר הנמצא בעמילן מתפרק והופך לגז; לעומת זאת, ההתפחה שנוצרת מאמוניום ביקרבונט, נגרמת מגז שמשתחרר לתוך העיסה ומנפח אותה חיצונית, מבלי לשנות את העיסה עצמה⁷. ובנוגע לחשש שאבקת האפייה מתפרקת וחלק ממנה הופך להיות מים, השיבו המתירים שהמים המשתחררים מאבקת האפייה הם מועטים מאוד, וכן הם מתפרקים רק בשעה שהעוגיות נאפות בתנור, ומסתבר שחום האש ימנע מהם מלהחמיץ את העיסה⁸; ועוד, שמים אלו נחשבים כמי פירות, שאינם מחמיצים⁹.