פרק ה - מצה עשירה

מיני דגן שבאים במגע עם מיצי פירות טבעיים ('מי פירות'), או עם נוזלים אחרים שלא נוצרו ממים, כגון שמן ויין, אינם מחמיצים, גם אם הם שוהים בנוזלים אלו זמן רב. לדוגמה: קמח חיטה שנילוש במיץ תפוזים טבעי, אינו מחמיץ¹. וגם אם הבצק ישהה זמן רב מבלי שיתעסקו בו, והוא אף יתפח, תפיחה זו אינה סימן להחמצה, ומותר לאפות בצק זה ולאוכלו בפסח². 

מצה שעיסתה נילושה במי פירות נקראת 'מצה עשירה'³, כיוון שמי הפירות מעשירים את טעמה⁴, ואף שהיא כשרה לפסח, אי אפשר לקיים באכילתה את מצוות אכילת מצה בליל הסדר. זאת כיוון שהמצה שמקיימים בה את מצוות אכילת מצה בליל הסדר צריכה להיות 'לחם עוני', ומצה עשירה אינה לחם עוני⁵. 

הדין שמי פירות אינם מחמיצים נאמר רק כאשר אין מוסיפים לעיסה מים, אך כאשר מוסיפים לעיסה מים, ואפילו בכמות מועטה, העיסה מחמיצה. יתרה מכך, עירוב מי הפירות והמים מזרז את תהליך ההחמצה, ועיסה שעירבו בה מי פירות ומים עלולה להחמיץ תוך פחות משמונה עשרה דקות. ולכן אין ללוש עיסה ולערב בה מי פירות ומים, מחשש שהעיסה תחמיץ תוך זמן מועט⁶. 

הדין שמי פירות אינם מחמיצים הוא לדעת רוב הראשונים, אך לרש"י ישנה שיטה מיוחדת בעניין זה. לדבריו, מי הפירות אינם מחמיצים חימוץ מלא, אך בכוחם לגרום לחימוץ מועט, ולהפוך את העיסה ל'חמץ נוקשה'⁷, שאסור באכילה ובהנאה⁸. 

השלחן ערוך פוסק כדעת רוב הראשונים, שמותר לאכול עיסה שנילושה במי פירות, וכך נוהגים יוצאי ספרד⁹. אך יוצאי אשכנז נוהגים להימנע מלישת עיסה במי פירות ומאכילתה, וזאת משתי סיבות. סיבה אחת היא שהם חוששים לדעת רש"י, שעיסה שנילושה במי פירות נחשבת 'חמץ נוקשה'. וסיבה שנייה היא שהם חוששים שמא יתערבו מעט מים בעיסה, והעיסה תחמיץ במהירות¹⁰. לכן על יוצאי אשכנז להקפיד שלא לאכול מצה עשירה בפסח, ואף אם נכתב על האריזה של המצה העשירה שהיא כשרה לפסח, הכוונה שהיא כשרה לפסח ליוצאי ספרד, אך היא אינה כשרה לפסח ליוצאי אשכנז. ועל המוכרים מצה עשירה לציין באופן בולט שהיא אינה כשרה לפסח ליוצאי אשכנז, כדי שיוצאי אשכנז שאינם בקיאים בהלכה, לא ייכשלו באכילתה¹¹. ויש מיוצאי ספרד הנמנעים גם הם מאכילת מצה עשירה¹². 

בשנים האחרונות התעורר פולמוס הלכתי בעניין כשרותן של עוגיות מצה עשירה המיוצרות בכמה מפעלים¹. עוגיות אלו נילושות במי פירות וביין, ומוסיפים להן חומר כימי שגורם לתפיחת העיסה. לדעת כל הפוסקים, יוצאי אשכנז אינם רשאים לאכול עוגיות אלו, כיוון שיוצאי אשכנז נמנעים מאכילת מצה עשירה. לגבי ההיתר לאכול עוגיות אלו ליוצאי ספרד, נאמרו שלוש דעות: יש המתירים להם לאוכלן², יש הממליצים להם להימנע מאכילתן³, ויש האוסרים עליהם לאוכלן, מחשש שהן חמץ גמור⁴. 

שני חששות עיקריים העלו האוסרים אכילת עוגיות אלו: חשש ראשון הוא שהתערבו מעט מים בעיסה. כמבואר לעיל, ההיתר לאכול עיסה שנילושה במי פירות הוא רק בתנאי שלא הוסיפו לעיסה מים, אך אם הוסיפו בה מים, היא ממהרת להחמיץ. ההקפדה על כך שאפילו מעט מים לא יתערבו בעיסה דורשת דקדוק וזהירות מרובה, ובמפעלים גדולים קשה מאוד להשגיח על כך⁵. 

החשש השני נובע מכך שבתהליך אפיית העוגיות, מוסיפים לעיסה אבקת אפייה ושמה 'אמוניום ביקרבונט', והיא מתפיחה את העיסה, וייתכן שאבקה זו פועלת על העיסה את אותה הפעולה שפועלים עליה המים, ומחמיצה את העיסה. ועוד, כאשר אבקת האפייה מתפרקת, חלק ממנה הופך להיות מים, ומים אלו מחמיצים את העיסה⁶ 

המתירים עוגיות אלו חולקים וסוברים שאין ממש בחששות הללו. בנוגע לחשש הראשון, שיתערבו מים בעיסה, המתירים סוברים שגם במפעלים גדולים ניתן להקפיד שלא יתערבו בעיסה אפילו מעט מים. בנוגע לחשש השני, שהחומר 'אמוניום ביקרבונט' גורם להחמצה, השיבו המתירים שהתפיחה הנוצרת על ידי חומר זה אינה דומה לתפיחה שנוצרת מחמת ההחמצה: התפיחה הנוצרת מהחמצה נגרמת מכך שהבצק עצמו משתנה, על ידי זה שהסוכר הנמצא בעמילן מתפרק והופך לגז; לעומת זאת, ההתפחה שנוצרת מאמוניום ביקרבונט, נגרמת מגז שמשתחרר לתוך העיסה ומנפח אותה חיצונית, מבלי לשנות את העיסה עצמה⁷. ובנוגע לחשש שאבקת האפייה מתפרקת וחלק ממנה הופך להיות מים, השיבו המתירים שהמים המשתחררים מאבקת האפייה הם מועטים מאוד, וכן הם מתפרקים רק בשעה שהעוגיות נאפות בתנור, ומסתבר שחום האש ימנע מהם מלהחמיץ את העיסה⁸; ועוד, שמים אלו נחשבים כמי פירות, שאינם מחמיצים⁹.