נוסח הביטול

כאשר מבטלים את החמץ, אין לבטל את כל החמץ שברשות האדם, שהרי יש לו עוד חמץ שהוא עתיד לאוכלו למחרת, ואותו אין האדם מחשיב כעפר ואינו מפקירו. גם אם אין משאירים חמץ כדי לאוכלו, נשאר מעט חמץ שעתידים לבער אותו למחרת, ואם יבטל חמץ זה, לא יקיים בשרפתו את מצוות הביעור. לכן מבטלים רק את החמץ שאינו ידוע, שאין עתידים לאוכלו או לשורפו¹. 

נוסח הביטול שבסידורים ובהגדות נתקן בזמן שהשפה המדוברת הייתה ארמית, ולכן הוא בשפה הארמית. זהו נוסח הביטול: "כל חמירא דאיתיה ברשותי, דלא חזיתֵיה ודלא ביערתֵיה, לבטיל וליהוי (הפקר²) כעפרא דארעא". תרגומו של נוסח זה הוא: 'כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שלא ראיתיו ושלא בערתיו, יבטל ויהיה (הפקר) כעפר הארץ'. עיקר הביטול הוא בלב, ועל האדם לגמור בליבו שאם נשאר ברשותו חמץ, אין הוא חשוב בעיניו לכלום, אלא הוא כעפר וכדבר שאין בו שום צורך³. 

יש לומר את הביטול בשפה מובנת. לכן אדם שאינו מבין ארמית, יאמר את הביטול בעברית או בשפה אחרת המובנת לו. אדם שאמר את הביטול ולא הבין את משמעותו, אין ביטולו ביטול, וכאילו לא עשה דבר. וצריך לחזור ולומר את הביטול מתוך הבנת משמעותו⁴. יש הנוהגים לומר את נוסח הביטול שלוש פעמים, כדי לחזק את הדבר⁵.