מהות הביטול

הראשונים נחלקו מהו ביטול חמץ, ומדוע ביטול החמץ מוציא מאיסור 'בל ייראה ובל יימצא'. לדעת התוספות, ביטול חמץ הוא הפקרת החמץ והוצאתו מרשות בעליו. הביטול מועיל שלא לעבור על איסור 'בל ייראה', משום שנאמר: "לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ"¹ ופירשו חכמים שהכוונה במילה "לך" היא לחמץ שלך, אבל חמץ שאינו שייך לאדם, אין עוברים עליו ב'בל ייראה'². 

אמנם לדעת הרמב"ן, ביטול החמץ הוא החשבתו כעפר וכדבר שאין אדם רוצה בקיומו. וכיוון שהחמץ נחשב בעיני בעליו כעפר ואין הוא רוצה בקיומו, הרי הוא יוצא מתורת חמץ, ולכן אין עוברים עליו ב'בל ייראה'. לדעה זו, ביטול החמץ כלול במצוות השבתת חמץ. וחכמים למדו זאת מכך שאיסורי הנאה אחרים, נאמרה לגביהם לשון שרפה וביעור, ואילו בנוגע לחמץ נאמרה לשון השבתה: "תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם"³, וזאת כדי ללמדנו שניתן לקיים את מצוות ההשבתה גם על ידי ביטול החמץ בלב⁴.