הבדיקה והביטול

אדם שבדק את החמץ בביתו כראוי, קיים את המוטל עליו מן התורה. ואף אם נשאר חמץ באיזה מקום, אין הוא עובר עליו ב'בל ייראה', כל עוד לא נודע לו ממנו. חכמים חששו שעל אף שאדם בדק את ביתו, תישאר באיזה מקום חתיכת חמץ שתימצא תוך כדי הפסח, ואם האדם ישתהה מלבערהּ, הוא יעבור על איסור 'בל ייראה ובל יימצא'. לכן תיקנו חכמים שלא להסתפק בבדיקה, ולאחר הבדיקה עליו גם לבטל את החמץ. כאשר אדם ביטל את החמץ, גם אם ימצא חמץ בפסח וישתהה מלבערו, לא יעבור על 'בל ייראה', שהרי חמץ זה מבוטל¹. כדי שאדם לא ישכח לבטל את החמץ, הסמיכו חכמים את ביטול החמץ לבדיקה. לכן, מיד לאחר הבדיקה יש לבטל את החמץ².

ורמז יש בסמיכות זו. כאמור לעיל, בדיקת החמץ רומזת לביעור יצר הרע מן הלב. ואם כן, סמיכות הביטול לבדיקה רומזת כי אחרי שעשינו ככל שביכולתנו ובדקנו אחריו בחורים ובסדקים עד מקום שידינו מגעת, אנו משלימים את ההיטהרות על ידי הבעה של שאיפתנו הפנימית שלא לתת חשיבות ליצר הרע, אלא לבטלו ולהחשיבו כעפר הארץ, ולעשות רק את הטוב והרצוי לפני ה' יתברך.