מעשה המכירה

כדי שהמכירה תחול, יש להבין את משמעותה, ולכן נבאר את סדר מעשה המכירה. 

בעל החמץ חותם על כתב הרשאה, שבו הוא ממנה את הרב לשליח שימכור את החמץ שבבעלותו לגוי וישכיר לו את מקום החמץ. השכרת המקום נדרשת, כיוון שכמבואר לעיל, יש להוציא מרשות היהודי את החמץ שמוכרים, והשכרת המקום לגוי נחשבת כהעברת החמץ לרשות הגוי. בעבר היו שנהגו למכור את מקום החמץ לגוי, אך בארץ ישראל אין מוכרים את מקום החמץ לגוי אלא משכירים לו אותו, כיוון שאסור למכור לגוי בית בארץ ישראל¹. 

כדי לחזק את המינוי של הרב לשליח, נוהגים לעשות על כך קניין, כלומר לקחת כלי ששייך לרב, כגון עט, להגביה אותו, ולבטא בכך שמינוי השליחות הוא מינוי גמור. יש לשים לב שבקניין זה אין מקנים לרב את החמץ, אלא רק נותנים תוקף למינויו לשליח שימכור את החמץ לגוי². 

ניתן למנות את הרב לשליח בטלפון³, במייל, על ידי רישום באתר אינטרנט, ובכל אמצעי טכנולוגי אחר⁴. אך אין לנהוג כן אלא בשעת הדחק, כיוון שכאמור לעיל, לכתחילה יש לעשות קניין בשעה שממנים את הרב לשליח מכירת החמץ, ובכך להדגיש שהמינוי והמכירה הם רציניים⁵.

רבים נוהגים לשלם לרב סכום כסף, שכר עבור טרחתו במכירת החמץ, ויש לכך יתרון הלכתי, שכן בכך הרב נחשב לפועל של בעל החמץ, וזה מחזק את תוקף המכירה. בדרך כלל, הרב מעביר סכום זה לקמחא דפסחא⁶.

בשטר ההרשאה, מציינים את המקום שהחמץ נמצא בו, וכן את מספר הטלפון של בעל החמץ, כדי שהגוי יוכל לממש את בעלותו ולקחת את החמץ, אם ירצה בכך⁷. 

בשעה שאדם חותם על שטר ההרשאה, עליו לדעת שמכירת חמץ היא מכירה גמורה, ומשעה שהרב מוכר את החמץ לגוי, החמץ שייך לגוי לכל דבר ועניין. ואם יבוא הגוי לקחת את החמץ, חובה לאפשר לו זאת. ואף שאחרי הפסח, קונים מהגוי את החמץ בחזרה, כל עוד לא קנו ממנו את החמץ, הוא שייך לגוי, והוא רשאי ליטלו ולעשות בו כרצונו⁸. 

בערב פסח, מעט לפני זמן איסור חמץ, הרב מוכר את החמץ לגוי, ומשכיר לו את מקומו. הגוי משלם סכום מסוים בתור מקדמה, ובכך הוא קונה את החמץ ושוכר את מקומו, ויתרת התשלום נזקפת בתור הלוואה שעל הגוי לפורעהּ לאחר הפסח. מלבד קניין בכסף, נוהגים להקנות את החמץ בקניינים נוספים, כיוון שיש מחלוקת באיזה קניין גוי קונה, וכדי לצאת ידי כולם, עושים כמה קניינים⁹. וכן הרב מעמיד 'עָרֵב קבלן', המתחייב לפרוע את חובו של הגוי אם הגוי לא יוכל לפרוע את החוב בעצמו¹⁰.

במוצאי שביעי של פסח, הרב קונה מהגוי את החמץ בחזרה, במחיר גבוה יותר מהמחיר שנקבע בערב פסח, כדי שהגוי ירוויח מהעסקה, ובזה החמץ חוזר לבעליו¹¹.