מכירת חמץ גמור

אף שעיקר ההלכה היא שמכירת החמץ תקפה מבחינה הלכתית, עדיף להדר ולהימנע ממכירת חמץ גמור בה, כיוון שיש בה כמה פקפוקים¹. לדוגמה: מעיקר הדין, יש למסור את המפתח של החדר שהחמץ נמצא בו לגוי, והיום אין מקפידים על כך, ומסתפקים במסירת פרטי התקשרות שיאפשרו לגוי ליצור קשר ולבקש שימסרו לו את החמץ². וכן יש סוברים שהשכרת מקום החמץ יכולה לשמש תחליף להוצאת החמץ מרשות המוכר רק בשעת הדחק, והיום סומכים על כך גם שלא בשעת הדחק³. ועוד, ישנם ראשונים הסוברים שאסור למכור חמץ מדי שנה על דעת לקנותו לאחר הפסח, ואף שהשלחן ערוך לא פסק כדעה זו, טוב להחמיר ולחשוש לה⁴. לכן, לכתחילה נכון להשתדל להימנע ממכירת חמץ גמור, ולמכור במכירה רק מוצרים שיש ספק אם יש בהם חמץ, ואין רוצים לאבד אותם בחינם⁵. ובוודאי שאין למכור חמץ כאשר מטרת המכירה היא שיהיה לאדם חמץ מוכן מיד בצאת החג⁶. 

אנשים שההידור להימנע ממכירת חמץ גמור יגרום להם הפסד מרובה, אינם צריכים להדר ולהימנע ממכירת חמץ גמור⁷. במיוחד בעלי חנויות אינם צריכים להדר בזה, שכן מכירתם היא מכירה גמורה. זאת כיוון שמטרתם של בעלי חנויות היא למכור את סחורתם, והם ישמחו שהגוי יקנה את החמץ מהם⁸.