מכירת חמץ

אדם שיש ברשותו חמץ ואינו רוצה לבער אותו, יכול למוכרו לגוי לפני פסח. וגם אם ידוע שהגוי לא ישתמש בחמץ, ולאחר החג הוא יציע ליהודי לקנות ממנו את החמץ בחזרה, אין בכך כל פגם, כיוון שהמכירה היא מכירה גמורה, והחמץ אינו ברשות היהודי בפסח¹. 

מצד הדין, המוכר את חמצו לגוי אינו צריך להוציא את החמץ מביתו, כיוון שהאיסור להשהות חמץ בבית הוא רק על חמץ ששייך ליהודי, אך מותר להשהות בבית חמץ השייך לגוי. דין זה נלמד מהפסוק "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ"², ודרשו חכמים "שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים"³. אך כדי שיהיה ניכר שהחמץ עבר לרשות הגוי, ושאין ליהודי אחריות עליו, חכמים דרשו שהגוי יוציא את החמץ מרשות היהודי, כיוון שבדרך כלל אדם הקונה חפץ, מעביר אותו לרשותו⁴.