שיעור האכילה

שו"ע תעג ו, ומשנ"ב נג. מחלוקת הפוסקים אם מברכים על הכרפס ברכה אחרונה, קשורה למחלוקת שהזכרנו לעיל, אם יש לברך ברכה ראשונה על המרור. כיצד? הכרפס נאכל לפני הסעודה. בפשטות, הוא אינו חלק מהסעודה, ויש לברך ברכה אחרונה לאחר אכילתו. מה שעשוי לקשור אותו לסעודה היא העובדה שברכתו פוטרת מאכל שנאכל בתוך הסעודה. לסוברים שיש לברך "בורא פרי האדמה" לפני אכילת המרור, ברכת "בורא פרי האדמה" שמברכים לפני הכרפס, פוטרת את המרור שנאכל באמצע הסעודה, ובכך הכרפס נקשר לסעודה, והוא נפטר בברכת המזון שמברכים לאחר הסעודה. לסוברים שהמרור הוא חלק מהסעודה, ואין צורך לברך לפניו ברכת "בורא פרי האדמה", הברכה שמברכים לפני אכילת הכרפס אינה פוטרת את המרור, והכרפס נשאר דבר שאינו קשור לסעודה, ויש לברך ברכה אחרונה לאחר אכילתו (עיין שו"ע הרב תעג יז). יש לציין שלדעת הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ח ב) יש לאכול מהכרפס כזית, ככל מצוות האכילה שהן בכזית. אך השו"ע פסק כדעת הרא"ש והרשב"א, שאין צריך לאכול מהכרפס כזית, מכיוון שאכילתו היא רק בשביל לעורר את הילדים לשאול, ולשם כך די באכילה כל שהיא. ועיין מועדים וזמנים חלק ז סימן קפג ד"ה נמצא, שאדם שרוצה לחשוש לשיטת הרמב"ם ולאכול כזית מהכרפס, וחושש לעשות כן מחמת הספק לגבי ברכת "בורא נפשות" - יכול לאכול כזית מהכרפס ולברך "בורא נפשות", ולפני נטילת הידיים למצה, יאכל פחות מכזית פרי אדמה שאינו בא מחמת הסעודה, כגון בננה או אבטיח, ויברך לפני כן "בורא פרי האדמה" ויתכוון בברכתו לפטור את המרור, ועיין עיטורי מרדכי (מאיר) עמ' קכד, בשם הגרמ"ש קליין, שכתב כעין זה, ועיין נזר ים (רושצקי) עמ' שצא הערה ב.

עיין משנ"ב תעג נו.