פרק ד - כרפס

המטרה באכילת הכרפס היא לעורר את הילדים לשאול מדוע שונה הלילה הזה מכל הלילות, שהרי בהם אין אוכלים ירק לפני הסעודה, ובלילה הזה אוכלים. מתוך כך, הילדים יתעוררו לשים לב למעשים נוספים הנעשים בליל הסדר, ולשאול שאלות שקשורות להנהגת הסדר וליציאת מצרים. על ידי זה תתקיים מצוות "והגדת לבנך" כראוי, שכן עליה להיעשות בדרך של שאלה ותשובה, כמו שנאמר: "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים"¹. ועוד, הכרפס רומז לשעבוד שהיה במצרים, כי הוא מורכב מן האות ס' ומן המילה 'פרך'. האות ס' בגימטרייה היא שישים, והיא רומזת לשישים ריבוא מעם ישראל שהיו במצרים, והמילה 'פרך' רומזת לעבודת הפרך שעבדו ישראל במצרים².

לפני שאוכלים את הכרפס, מברכים "בורא פרי האדמה", ויש לכוון לפטור בברכה זו גם את המרור. אף שהמרור נאכל באמצע הסעודה, יש ראשונים שסוברים שהמרור אינו נפטר בברכת "המוציא" שמברכים על המצה, מכיוון שהמרור אינו נאכל כדי לשבוע או כדי להטעים את הפת. יש ראשונים שחולקים על זה, וסוברים שהמרור נחשב חלק מהסעודה, והוא נפטר בברכת "המוציא" שמברכים על המצה. לכן למעשה, אין מברכים "בורא פרי האדמה" לפני שאוכלים את המרור, ומתכוונים לפטור אותו בברכה שמברכים לפני אכילת הכרפס¹.

אוכלים מהכרפס פחות מכזית, מכיוון שיש מחלוקת בין הפוסקים אם יש לברך ברכה אחרונה על הכרפס. כדי שלא להיכנס למחלוקת, אוכלים שיעור שאין בו חיוב ברכה אחרונה¹. מי שאכל כזית, לא יברך לאחר האכילה ברכה אחרונה, משום ש'ספק ברכות - להקל'². 

באכילת הכרפס אין צורך להסב¹, מכיוון שאותיות הכרפס רומזות לשישים ריבוא בני ישראל שעבדו עבודת פרך (ס' פרך), ואין להסב בדבר שרומז לשעבוד². ויש שנוהגים להסב³, מכיוון שעיקר אכילת הכרפס אינה זכר לשעבוד, אלא כדי לעורר את הילדים שישאלו. ושני המנהגים טובים⁴. 

ראוי להשאיר בקערת הסדר חתיכת כרפס, משום שסדר הקערה מכוון כנגד עניינים עליונים, ויש להשאיר את הסדר מכוון ומתוקן עד אחרי אכילת המצה והמרור⁵.