מעלות השחר של י"ד בניסן, אסרו חכמים לאכול מצה1, כדי שהמצה שאוכלים בליל הסדר ומקיימים בה את מצוות אכילת מצה תיאכל לתיאבון, מתוך הרגשת התחדשות ושמחה2. ועוד טעם לאיסור, כדי שיהיה ניכר שהמצה הנאכלת בליל הסדר נאכלת לשם מצווה3. וטעם שלישי הוא שיש לאכול את מצת המצווה כפי הסדר שתיקנו חכמים, ובסדר זה מברכים שבע ברכות לפני אכילת המצה (שלוש ברכות בקידוש, ברכת "בורא פרי האדמה" שלפני הכרפס, ברכת "על נטילת ידיים", ברכת "המוציא", וברכת "על אכילת מצה"), והאוכל מצה בערב פסח מראה תאוותו ורעבתנותו, שהוא להוט לקיים את המצווה שלא כפי הסדר שתיקנו חכמים, וללא הכנה ראויה4.
יש הנוהגים שלא לאכול מצה כבר מראש חודש ניסן5, כדי שמצת המצווה הנאכלת בליל הסדר, תיאכל מתוך חביבות6. ויש הנוהגים שלא לאכול מצה שלושים יום לפני פסח7.
האיסור לאכול מצה בערב פסח כולל רק מצה שאפשר לצאת בה ידי חובת מצוות אכילת מצה, אבל מותר לאכול מצה שאין יוצאים בה ידי חובה, כגון מצה מבושלת או מצה עשירה (מצה שלשו אותה ביין או במי פירות). וכן מותר לאכול תבשילים שעירבו בהם קמח מצה, כגון כופתאות ('קניידלך')1.
מצה מטוגנת במעט שמן, במידת הצורך שהמאכל לא יישרף, אינה נחשבת מצה מבושלת, ואסור לאוכלה בערב פסח1. אבל מצה המטוגנת בשמן מבעבע נחשבת מבושלת, ומותר לאוכלה בערב פסח2.
גם מצה שפוררו אותה לפירורים דקים והפכו אותה לקמח מצה, אסור לאוכלה בערב פסח, מכיוון שיוצאים ידי חובת מצוות אכילת מצה במצה מפוררת. בעניין עוגות ועוגיות שיש בהן קמח מצה, אך מוסיפים להן שמן, ביצים, סוכר וחומרים נוספים, התעוררה מחלוקת. יש סוברים שאסור לאוכלן בערב פסח, משום שאם אוכלים מהן כמות גדולה וקובעים עליהן סעודה, דינן כלחם, ומברכים עליהן "המוציא לחם מן הארץ" וברכת המזון1. ויש סוברים שמותר לאוכלן, מכיוון שאין יוצאים באכילתן ידי חובת מצוות אכילת מצה, וכן דעת המשנה ברורה2.
ילדים שהגיעו לגיל שבו הם יכולים להבין את סיפור יציאת מצרים, אינם רשאים לאכול מצה בערב הפסח, אפילו לא הגיעו עדיין לגיל חינוך למצוות אכילת מצה1. הטעם לכך הוא שנאמר בתורה: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם"2. מהמילה "זה", למדו חכמים שסיפור יציאת מצרים צריך להיאמר בשעה שמצה ומרור מונחים לפני הבנים, והמצה והמרור צריכים להיות חביבים עליהם באותה שעה3.
מתחילת הרבע האחרון של היום, דהיינו מתחילת השעה הזמנית העשירית, אסור לאכול מאכלים שיש בהם קמח מצה, כגון עוגות, עוגיות, כופתאות ('קניידלך'), או מצה עשירה (ליוצאי ספרד הנוהגים לאוכלהּ). זאת מכיוון שמאכלים אלו משביעים, ואכילתם עלולה לגרום לכך שמצת המצווה לא תיאכל לתיאבון. מותר לאכול פירות, ירקות, בשר ודגים, אך רק בכמות מועטה, שלא תגרום לכך שהמצה לא תיאכל לתיאבון1.
כמבואר לעיל, כדי לדעת מתי מתחילה השעה העשירית, מחלקים את היום לשנים עשר חלקים שווים, וכל חלק הוא שעה זמנית. שלוש שעות זמניות לפני סוף היום, זהו הזמן שמתחילה בו השעה העשירית. בדרך כלל, שעה זו יוצאת סביב השעה שלוש וחצי אחר הצהריים (שעון קיץ)2.
לסיכום, המותר והאסור באכילה בערב פסח: אסור לאכול מצה כל היום, מעלות השחר. מותר לאכול חמץ, עד סוף השעה הרביעית של היום. מצה עשירה (ליוצאי ספרד הנוהגים לאוכלהּ) ומאכלים מבושלים שיש בהם קמח מצה, מותר לאוכלם עד תחילת השעה העשירית. עוגות ועוגיות שיש בהן קמח מצה, יש האוסרים לאוכלן כל היום, ויש המתירים לאוכלן עד תחילת השעה העשירית. פירות, ירקות, בשר ודגים, מותר לאוכלם כל היום, אך מתחילת השעה העשירית, יש לאכול מהם רק כמות מועטה, שלא תגרום לכך שמצת המצווה לא תיאכל לתיאבון.
מלאכת הדיוט הנעשית לצורך החג, מותרת. מלאכת הדיוט היא מלאכה שכל אדם יודע לעשותה ועשייתה אינה דורשת מיומנות ותשומת לב מיוחדת, כגון גיהוץ בגדים וצחצוח נעליים1. מלאכה קלה הנעשית כלאחר יד ללא תשומת לב, כהדלקת האור, מותרת גם היא2.
יציאת מצרים - "יסוד ושורש הכול"
פרק ד - אכילת מצה בערב פסח, ואכילה ברבע האחרון של היום
