תרופות שאינן ראויות לאכילת כלב

תרופות מרות שאינן ראויות לאכילת כלב ומכילות חמץ, מותרות בשימוש בפסח¹. ואף שאסור לאכול חמץ שנפסל מאכילת כלב, השימוש בתרופות אלו מותר, ושני טעמים לכך - טעם אחד מוסכם, וטעם אחר שנוי במחלוקת. הטעם המוסכם הוא שהאיסור לאכול תרופה מרה שיש בה חמץ הוא איסור דרבנן, וחכמים התירו איסור זה לצורך חולה². והטעם השנוי במחלוקת, הוא שהסיבה שנאסרה אכילת חמץ שאינו ראוי לאכילת כלב היא שהאוכל אותו מגלה בכך שהוא מחשיב את החמץ לאוכל; אבל הבולע תרופה מרה שיש בה חמץ, אינו מגלה בזה שהוא מחשיב את החמץ לאוכל, שכן אדם בולע לצורך בריאותו גם דברים מאוסים שאינם אוכל³.

ההבדל להלכה בין שני הטעמים הללו הוא בנוגע לשאלה האם ההיתר להשתמש בתרופות מרות נאמר רק לגבי חולה, או גם לגבי אדם שיש לו כאבים קלים. לפי הטעם הראשון, שחכמים התירו את האיסור לצורך חולה, ההיתר נאמר רק לגבי חולה, אך לפי הטעם השני, ההיתר שייך בכל אדם שזקוק לתרופה, גם אם אינו חולה אלא סובל מכאבים קלים⁴. 

למעשה, יש לחשוש לדעת הסוברים שבנטילת תרופה אדם מחשיב את התרופה לאוכל, ולכן רק במצב של חולי, מותר ליטול תרופה מרה שמעורב בה חמץ⁵. במה דברים אמורים? בתרופה שידוע שיש בה חמץ, אך תרופה מרה שלא ידוע אם יש בה חמץ, מותרת בשימוש גם לאדם שיש לו כאבים קלים, כיוון שניתן לסמוך על כך שברוב רובן של התרופות - המיוצרות בארץ⁶ - אין מעורב חמץ⁷. 

גם חולה שרשאי להשתמש בתרופה מרה, טוב שישתדל להשיג תרופה חלופית שאין בה חמץ⁸, אך ייוועץ קודם לכן ברופא, לוודא שהתרופה החלופית מתאימה לו, כדי שלא יגיע חלילה לידי סכנה⁹. וחלילה לחולה להחמיר על עצמו ולהפסיק לקחת את התרופות הנחוצות לו במשך הפסח, ובפרט במקום שיש חשש שיגיע על ידי זה לספק סכנה, אף אם הוא חשש קטן ביותר¹⁰. 

תרופות לשימוש חיצוני כזריקות, טיפות אוזניים ומשחות רפואיות, אינן צריכות הכשר לפסח, כיוון שאינן ראויות למאכל כלב ואינן נאכלות¹².