logo-white

תוכן עניינים

הלכות פסח

הלכות פסח מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט

פרק ג - אלו מוצרים צריכים כשרות לפסח. פרק ג - אלו מוצרים צריכים כשרות לפסח

תרופות שאינן ראויות לאכילת כלב

facebook email whatsapp

תרופות מרות שאינן ראויות לאכילת כלב ומכילות חמץ, מותרות בשימוש בפסח1. ואף שאסור לאכול חמץ שנפסל מאכילת כלב, השימוש בתרופות אלו מותר, ושני טעמים לכך - טעם אחד מוסכם, וטעם אחר שנוי במחלוקת. הטעם המוסכם הוא שהאיסור לאכול תרופה מרה שיש בה חמץ הוא איסור דרבנן, וחכמים התירו איסור זה לצורך חולה2. והטעם השנוי במחלוקת, הוא שהסיבה שנאסרה אכילת חמץ שאינו ראוי לאכילת כלב היא שהאוכל אותו מגלה בכך שהוא מחשיב את החמץ לאוכל; אבל הבולע תרופה מרה שיש בה חמץ, אינו מגלה בזה שהוא מחשיב את החמץ לאוכל, שכן אדם בולע לצורך בריאותו גם דברים מאוסים שאינם אוכל3.

ההבדל להלכה בין שני הטעמים הללו הוא בנוגע לשאלה האם ההיתר להשתמש בתרופות מרות נאמר רק לגבי חולה, או גם לגבי אדם שיש לו כאבים קלים. לפי הטעם הראשון, שחכמים התירו את האיסור לצורך חולה, ההיתר נאמר רק לגבי חולה, אך לפי הטעם השני, ההיתר שייך בכל אדם שזקוק לתרופה, גם אם אינו חולה אלא סובל מכאבים קלים4

למעשה, יש לחשוש לדעת הסוברים שבנטילת תרופה אדם מחשיב את התרופה לאוכל, ולכן רק במצב של חולי, מותר ליטול תרופה מרה שמעורב בה חמץ5. במה דברים אמורים? בתרופה שידוע שיש בה חמץ, אך תרופה מרה שלא ידוע אם יש בה חמץ, מותרת בשימוש גם לאדם שיש לו כאבים קלים, כיוון שניתן לסמוך על כך שברוב רובן של התרופות - המיוצרות בארץ6 - אין מעורב חמץ7

גם חולה שרשאי להשתמש בתרופה מרה, טוב שישתדל להשיג תרופה חלופית שאין בה חמץ8, אך ייוועץ קודם לכן ברופא, לוודא שהתרופה החלופית מתאימה לו, כדי שלא יגיע חלילה לידי סכנה9. וחלילה לחולה להחמיר על עצמו ולהפסיק לקחת את התרופות הנחוצות לו במשך הפסח, ובפרט במקום שיש חשש שיגיע על ידי זה לספק סכנה, אף אם הוא חשש קטן ביותר10

תרופות לשימוש חיצוני כזריקות, טיפות אוזניים ומשחות רפואיות, אינן צריכות הכשר לפסח, כיוון שאינן ראויות למאכל כלב ואינן נאכלות12.

 

11 הערות

1.
חזון עובדיה פסח חלק א עמ' קכ, אור לציון חלק ג פרק ח שאלה ב, עיין אשרי האיש פרק נח אות יא, חוט שני עמ' רצה ושער הציון שם כא, שמירת שבת כהלכתה פרק מ סעיף פז, שו"ת דבר חברון אורח חיים סימן תעח. ועיין מנחת יצחק חלק ח סימן סח ד"ה וכל זה בנוגע, ואשרי האיש פרק נח סעיף יב, שמצוי שתרופות טבעיות ותרופות הומאופתיות ראויות לאכילה, ואין ליטול אותן אם מעורב בהן חמץ.
2.
חזון עובדיה פסח חלק א עמ' קכ, אור לציון חלק ג פרק ח שאלה ב, חוט שני עמ' רצה, שמירת שבת כהלכתה פרק מ סעיף פז, שו"ת דבר חברון אורח חיים סימן תעח. היתר זה מבוסס על דברי הרמב"ם הללו (יסודי התורה ה ח): "במה דברים אמורים שאין מתרפאים באיסורים שלא במקום סכנה, בזמן שהרפואה נעשית כדרך הנאתה, כגון שמאכילים את החולה חמץ בפסח או שמאכילים אותו ביום הכיפורים, אבל בזמן שהרפואה נעשית שלא דרך הנאתה, כגון שעושים לחולה רטייה מחמץ, או שמשקים אותו משקה אסור שדבר מר מעורב בו ואין בו הנאה לחיך, הרי זה מותר, ואפילו שלא במקום סכנה". ועיין מנחת יצחק חלק ח סימן סח, ואור לציון חלק ג פרק ח הערה ב, ואשרי האיש פרק נח סעיף י, שלעניין זה, אדם נחשב חולה אם הוא נפל למשכב, כפי המבואר בשלחן ערוך אורח חיים סימן שכח סעיף יז ובמשנ"ב שם, בעניין נטילת תרופות בשבת, ועיין מנחת שלמה חלק א סימן יז אות ג, ומנחת אשר הגדה של פסח סימן כב אות ב, שהסתפקו שמא גדר חולה לעניין זה קל יותר מהמבואר בשלחן ערוך שם.
3.
עיין שו"ת כתב סופר אורח חיים סימן קיא והנה דעת, אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן צב. ועיין שו"ת שאגת אריה סוף סימן עה, ושו"ת אחיעזר חלק ג סימן לא אות ד, ואור לציון חלק ג פרק ח הערה ב, שחולקים וסוברים שהבולע תרופה מרה, מגלה בזה שהוא מחשיב אותה כאוכל. ועיין שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן ס ד"ה ואמנם, שכתב טעם נוסף לכך שהאיסור לאכול חמץ שנפסל מאכילת כלב אינו שייך בתרופה, והוא שלדעת כמה פוסקים, איסור זה לא נאמר בנוגע לתערובת חמץ. ועיין חזון איש מועד סימן קטז ס"ק ח ד"ה טבלאות, וארחות רבנו חלק ב עמ' כז (תשע"ד), שתרופה מרה שמעורב בה חמץ כדי להדביק בו את מרכיבי התרופה, כפי שמצוי לפעמים בתרופות העשויות בצורת גלולות, שהחומר המדבק אותן עשוי מעמילן חיטה, אין אומרים שבליעת התרופה מחשיבה אותה כאוכל, כיוון שדעת האדם על החומר המרפא, ולא על החומר המדבק.
4.
עיין אור לציון חלק ג פרק ח שאלה ב, והלכות חג בחג פרק ט סעיף כא עמ' קסג.
5.
חזון עובדיה פסח חלק א עמ' קכ, אור לציון חלק ג פרק ח שאלה ב, חוט שני עמ' רצה שער הציון כא, מנחת אשר הגדה של פסח סימן כב עמ' שנא, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א, והוסיף שבשעת הדחק אפשר לסמוך על הדעה המקילה. ועיין הלכות חג בחג פרק ט סעיף כא עמ' קסג, שחולק ומתיר שימוש בתרופה מרה גם לסובל מכאבים קלים.
6.
כן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א.
7.
נשמת אברהם סימן תסו ס"ק א עמ' תרכט (תשס"ז), בשם הגר"ע יוסף.
8.
שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן כה פרק כ, חזון עובדיה פסח חלק א עמ' קכ, מנחת אשר הגדה של פסח סימן כב עמ' שנא, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א. ועיין מנחת אשר שם, שחולים שלוקחים תרופות כדי להסדיר מצבים שיש בהם סכנה, כגון חולי לחץ דם, סכרת, מחלות נפש וכיוצא בזה, צריכים לברר שאין שום צד סיכון וסיבוך בשינוי התרופה לתרופה שאין בה חמץ, כי לפעמים שינוי התרופה גורם לתגובה לא טובה, וכיוון שמעיקר הדין, מותר לחולים להשתמש בתרופות מרות שיש בהן חמץ, אין להיכנס אפילו לסכנה רחוקה עבור שינוי התרופה.
9.
אשרי האיש פרק נח סעיף ז, ומנחת אשר הגדה של פסח עמ' שנא.
10.
חזון עובדיה פסח חלק א עמ' קכב, עיין אשרי האיש פרק נח אות ז. ועיין אשרי האיש שם, שיש להיזהר בדבר הרבה, כיוון שלעיתים מחלה שאין בה סכנה עלולה להחמיר ולהביא לידי סכנה.
11.
חוט שני עמ' צה, שמירת שבת כהלכתה פרק מ סעיף צ.

עוד בפרק זה

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ