חמץ שנפסל מאכילת כלב

שו"ע סימן תמב סעיף ב וסעיף ט, ושער הציון שם סה. ועיין ר"ן פסחים יג ב (בדפי הרי"ף) ד"ה ונשרפת, שבאיסורי אכילה אחרים, מרגע שהמאכל אינו ראוי לאכילת אדם, פוקע ממנו האיסור, אך בחמץ האיסור אינו פוקע בשלב זה, כיוון שהתורה אסרה לאכול שֹאור אף ששֹאור אינו ראוי לאכילת אדם (שֹאור הוא בצק שהחמיץ מאוד, ומשתמשים בו להחמיץ עיסות אחרות). ועיין משנ"ב סימן תמב ס"ק ט וס"ק מד, שחמץ שהיה ראוי לאכילת כלב ותוך כדי הפסח נפסל מאכילת כלב, עדיין אסור בהנאה וצריך לבערו מן העולם, כיוון שבכניסת החג חלה עליו חובת ביעור.

שו"ע תמב י.

משנ"ב סימן תמב ס"ק מג וס"ק מד, חזון עובדיה פסח חלק א עמ' קיט.