חמץ שנפגם לפני פסח, עד כדי כך שהוא אינו ראוי לאכילת כלב, אינו נחשב יותר חמץ אלא הרי הוא כעפר, ומותר להשהותו בבית בפסח וליהנות ממנו¹. לדוגמה: דיו שהתבשל עם שֵכר שֹעוֹרים לפני פסח, מותר להשהותו בבית ולכתוב בו בפסח, כיוון שהוא נפסל מאכילת כלב לפני פסח². מן התורה, דיו זה גם מותר באכילה, כיוון שהוא נחשב כעפר, אך חכמים אסרו לאוכלו, כיוון שמי שאוכלו בכוונה, מחשיב אותו לאוכל, ולגביו הוא נחשב לאוכל³.

שו"ע סימן תמב סעיף ב וסעיף ט, ושער הציון שם סה. ועיין ר"ן פסחים יג ב (בדפי הרי"ף) ד"ה ונשרפת, שבאיסורי אכילה אחרים, מרגע שהמאכל אינו ראוי לאכילת אדם, פוקע ממנו האיסור, אך בחמץ האיסור אינו פוקע בשלב זה, כיוון שהתורה אסרה לאכול שֹאור אף ששֹאור אינו ראוי לאכילת אדם (שֹאור הוא בצק שהחמיץ מאוד, ומשתמשים בו להחמיץ עיסות אחרות). ועיין משנ"ב סימן תמב ס"ק ט וס"ק מד, שחמץ שהיה ראוי לאכילת כלב ותוך כדי הפסח נפסל מאכילת כלב, עדיין אסור בהנאה וצריך לבערו מן העולם, כיוון שבכניסת החג חלה עליו חובת ביעור.

הלכות פסח

חמץ שנפסל מאכילת כלב

3 הערות

עוד בפרק זה