פרק ב - קַדֵש, ארבע כוסות ודיני הסבה

בליל הסדר ישנן מצוות רבות. כדי להקל על זכירתן וסדר קיומן, סידרו הראשונים סימנים וחרוזים שונים. הסימן הנפוץ שחיברו רש"י הוא: "קדש ורחץ / כרפס יחץ / מגיד רחצה / מוציא מצה / מרור כורך / שולחן עורך / צפון ברך / הלל נרצה". בכל שורה בסימן זה שתי מילים, והיא מתחרזת עם השורה הבאה אחריה. מלבד התועלת המעשית שיש בסימן זה, יש בו גם סודות גדולים ונפלאים, ולכן לפני כל שלב בהגדה, מומלץ לומר את המילה שמציינת אותו. למשל לפני הקידוש, יש לומר 'קַדֵש', ולפני נטילת הידיים לכרפס, לומר 'ורחץ' וכו'¹.

המצווה הראשונה שמקיימים בליל הסדר היא מצוות קידוש. כבכל שבת וחג, סמוך לכניסתם אומרים את מעלת היום וחשיבותו על כוס של יין. מצוות קידוש מצוינת בסימני הסדר במילה 'קַדֵש'. אפשר שיש בכך רמז, שעִם תחילת הסדר אנו מציינים את המטרה של כל מצוות הסדר: להתקדש ולהתרומם. ליל הסדר אינו ערב של הווי ופולקלור או ערב של העלאת זיכרונות היסטוריים, שמתרפקים בו על העבר ונזכרים בסיפורים המכוננים של עם ישראל. אלא זהו ערב של עבודת ה', רווי במצוות שתכלית כולן לקדש אותנו ולקרב אותנו לה'. וכך כתב השל"ה הקדוש: "וקדושת הלילה הזה וכל הדינים הנוהגים בו היא קדושה רבה מאוד, כי אז בחר בנו ה' יתברך מכל העמים וקדשנו במצוותיו". ולכן חסידים ואנשי מעשה מקפידים שלא לדבר בליל הסדר דברי חולין¹.

נוסח הקידוש הוא כבכל יום טוב: מברכים את ברכת הגפן, לאחר מכן מברכים את הברכה על קדושת היום, ומסיימים בברכת "שהחיינו". בברכת "שהחיינו", יש לכוון גם על מצוות סיפור יציאת מצרים, מצוות אכילת מצה ומצוות אכילת מרור, שתתקיימנה בהמשך הסדר¹. כאשר ליל הסדר חל בשבת, מקדימים ואומרים "ויכֻלו", ומזכירים בברכת קדושת היום גם את השבת וגם את החג².

מלבד מצוות קידוש, מקיימים בקידוש של ליל הסדר מצווה נוספת: מצוות ארבע כוסות. 

מצווה מדברי חכמים לשתות ארבע כוסות של יין בליל הסדר, להראות עצמינו כבני חורין, כדי שנתעורר מתוך כך להודות לה' שהוציאנו מעבדות לחרות¹. מלבד חובת שתיית היין, יש בארבע כוסות עניין נוסף, והוא לומר את כל אחת ממצוות הלילה התלויות בדיבור על כוס יין, כדי להעניק חשיבות לאותה מצווה. על הכוס הראשונה אומרים את הקידוש, על הכוס השנייה אומרים את ההגדה, על הכוס השלישית אומרים את ברכת המזון, ועל הכוס הרביעית אומרים את ההלל².

בתלמוד הירושלמי נאמר שמצוות ארבע כוסות תוקנה כנגד ארבע לשונות של גאולה האמורות בגאולת מצרים: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים, וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים"¹. ארבע לשונות אלו מבטאות ארבעה שלבים בגאולה: הפסקת קושי השעבוד, הפסקת העבודה, היציאה ממצרים וקבלת התורה². שתיית ארבע כוסות המכוונות כנגד לשונות הגאולה, מורה לנו שיש להודות ה' על כל שלב ושלב בגאולה, ולא להסתפק בהודאה על כלל גאולתנו. כך גם בחיינו אנו, ראוי להתבונן בכל טובה וטובה שה' גומל עמנו, ולא להסתפק בהודאה כללית על הטוב שה' משפיע עלינו. 

עוד אמרו בתלמוד הירושלמי, שמצוות ארבע כוסות תוקנה כנגד ארבע כוסות של פורענות שה' עתיד להשקות את אומות העולם, עונש על הצער שציערו את ישראל; וכנגד ארבע כוסות של נחמה שה' עתיד להשקות את ישראל לעתיד לבוא³. אמנם נשאלת השאלה: בליל הסדר אנו חוגגים את יציאתנו ממצרים, ומה עניין הגאולה העתידה ליציאת מצרים? ניתן ללמוד מדברי הירושלמי שיציאת מצרים היא השורש לכל הגאולות. ביציאת מצרים נולד עם ישראל, ונקבע בטבעו הלאומי הרצון לקדושה ולתורה, שעל ידו יגיע לתכלית הגדולה של "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים"⁴. כל ההיסטוריה היא סיפור אחד ארוך של יציאה אל הפועל של טבע זה, ותכלית זו תושלם בגאולה העתידה. לכן אנו מזכירים את הגאולה העתידה בליל הסדר, כדי שמתוך כך נעמוד על המשמעות העמוקה של יציאת מצרים, שהיא היסוד לכל הגאולות, והתיקון השלם טמון בה⁵.

לגודל מצוות ארבע כוסות, החמירו בה חכמים, שאפילו מי שהיין גורם לו צער וכאב חייב להתאמץ ולשתות ארבע כוסות¹. וכך מסופר על אחד מגדולי התנאים, רבי יהודה ברבי אלעאי, שהיה שותה ארבע כוסות בפסח, ואחר כך חובש את ראשו מחמת כאב, מפסח עד שבועות². עוד אמרו חכמים שעני שאין לו כסף לקנות יין לארבע כוסות, צריך לבקש צדקה או למכור את מלבושו כדי לקנות יין³. וכל זה מחמת חשיבות המצווה, שכן על ידי שתיית ארבע כוסות אנו מתעוררים להודות לה' על יציאתנו מעבדות לחרות, ודבקים בייעוד הגדול של עם ישראל, שיופיע במלואו בגאולה השלמה⁴.

נשים חייבות בארבע כוסות, אף שזו מצוות עשה התלויה בזמן, מכיוון שאף הנשים נגאלו משעבוד מצרים, ולא עוד אלא שהגאולה הייתה בזכותן; כמאמר חכמים שבזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו ישראל ממצרים¹.

נחלקו תַנָאים אם קטנים שהגיעו לחינוך חייבים לשתות ארבע כוסות בליל הסדר. לדעת חכמים, קטנים חייבים בארבע כוסות מדין חינוך, ככל שאר מצוות עשה שהם חייבים בהן. לדעת רבי יהודה, קטנים פטורים מארבע כוסות, משום שאינם נהנים ושמחים בשתיית יין, ואין זו דרך חרות להם¹. להלכה, פסק השלחן ערוך שמצווה מן המובחר לתת לקטנים ארבע כוסות, הן כדי לצאת ידי הסוברים שהם חייבים בהן, והן כדי לעורר אותם לשאול על השינוי שבלילה זה, שבו הם שותים על אף שבדרך כלל אין נותנים לילדים קטנים כוס יין².  

מצווה לקחת לארבע כוסות יין משובח וטעים, ששתייתו ערבה ונוחה לשותה, כדרך בני חורין¹. ישנה עדיפות ליין בצבע אדום, מכיוון שהצבע האדום הוא מעלה ליין, כמו שנאמר: "אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם"². ועוד שהצבע האדום מזכיר את קושי השעבוד ואת דמם של ישראל שנשפך על ידי פרעה³. כאשר היין הלבן משובח בטעמו מהיין האדום, הוא עדיף⁴.

יין מבושל ויין שהוסיפו לו סוכר או חומרי טעם אחרים, יש סוברים שהם פסולים לארבע כוסות. לדבריהם, יין מבושל פסול, משום שהבישול פוגע באיכותו. ויין שהוסיפו לו חומרי טעם פסול, משום שהוא פסול לניסוך על גבי המזבח, ויין שפסול לניסוך על גבי המזבח פסול לקידוש ולארבע כוסות. אמנם יש סוברים שיינות אלו כשרים, שכן לדבריהם, הבישול אינו פוגע באיכות היין; ומה שאמרו שיין שפסול לניסוך היין פסול לקידוש, נאמר ביין שפסול מחמת איכותו הגרועה, ויינות אלו פסולים לניסוך מסיבה אחרת ולא מחמת איכותם הגרועה. והלכה כדברי המתירים. והרוצה לצאת ידי כולם, ישתמש ביין שאינו מבושל, ושלא הוסיפו בו סוכר וחומרי טעם¹. כאשר היין המבושל או היין שהוסיפו בו חומרי טעם משובח מהיין שאינו מבושל ושלא הוסיפו בו חומרי טעם, יש להעדיף את המשובח².

נחלקו הפוסקים אם אפשר לקיים לכתחילה את מצוות ארבע כוסות במיץ ענבים. יש סוברים שדין ארבע כוסות כדין קידוש של שבת, וכשם שאפשר לקדש על מיץ ענבים, כך גם אפשר לקיים את מצוות ארבע כוסות במיץ ענבים¹. ויש חולקים וסוברים שלכתחילה אין לקיים את מצוות ארבע כוסות במיץ ענבים, ואין ללמוד מקידוש לארבע כוסות, משום שארבע כוסות תוקנו כדי שנתנהג כבני חורין, ודרך בני חורין לשתות יין שיש בו אלכוהול והוא משמח². למעשה, עדיף להשתמש ביין, כדי לצאת ידי כולם, אך מי שאינו אוהב יין, או ששתיית היין תפריע לו לקיים את מצוות ליל הסדר באווירה טובה וראויה, ישתה מיץ ענבים³. ועדיף לערב יין במיץ הענבים, וכך תורגש בשתייה מעט מחריפות היין⁴.

נוהגים שבעל הבית אינו מוזג את הכוס לעצמו, אלא אחד מבני הבית מוזג לו, כדרך בני חורין⁵. ויש נוהגים שכל המסובים אינם מוזגים את הכוס לעצמם, אלא כל אחד מוזג את כוסו של חברו⁶.

כל כוס מארבע כוסות צריכה להכיל לפחות רביעית (86 סמ"ק). לכתחילה, יש לשתות את כל הרביעית. ואף שבקידוש של שבת די בשתיית רוב רביעית, זהו משום שעיקר המצווה בקידוש היא אמירת הברכה על היין, אך בארבע כוסות, המצווה היא גם בשתייה עצמה. מי ששתה רוב רביעית, בדיעבד יצא ידי חובה, משום ש'רובו ככולו'¹. 

גם כאשר משתמשים בגביע גדול, שמכיל כמות יין של כמה רביעיות, אין צורך לשתות יותר מרביעית, מכיוון שרביעית היא שיעור של כוס. ויש מחמירים בכוס כזו לשתות את רוב הכוס, שכן לדבריהם, המצווה איננה לשתות שיעור ארבע כוסות אלא לשתות ארבע כוסות, וכאשר רוב הכוס לא נשתתה, אי אפשר להחשיב זאת לשתיית כוס. ומי שיש לפניו כוס גדולה שמכילה כמה רביעיות, ואין בדעתו לשתות את רוב הכוס אלא רק רביעית, עדיף שלא ישתמש בכוס זו, כדי שלא להיכנס למחלוקת. אלא ייקח כוס קטנה, שבשתיית רביעית ממנה רוב הכוס תִשָתֵה, ויצא בזה ידי כולם². 

יש לשתות את היין במשך זמן של 'כדי שתיית רביעית', כלומר ברצף, בלי לשהות באמצע השתייה³.

יש לשתות בהסבה את כוס הקידוש¹. ההסבה בליל הסדר קשורה למצוות נוספות, לכן נבאר את דיני ההסבה בכללם, ולאחר מכן נחזור ונבאר את חובת ההסבה בשתיית כוס הקידוש, שהיא הכוס הראשונה של ארבע כוסות.

בליל הסדר, הלילה שיצאנו בו מעבדות לחרות, עושים כמה מעשים כדרך בני חורין, כדי להזכיר את יציאתנו לחרות, ולהתעורר מתוך כך לשבח את ד' ולהודות לו על גאולתנו ופדות נפשנו¹. אחד הדברים שעושים כדרך בני חורין הוא אכילה ושתייה בהסבה. בעבר, אנשים נכבדים לא היו אוכלים על כיסא ליד שולחן, כפי שאנו נוהגים היום, אלא היו מסבים על מיטות וספות, כשהם מוטים על הצד, ולידם שולחן קטן ונמוך. כדי לנהוג כבני חורין, גם אנחנו שותים בהסבה את ארבע הכוסות, שהן זכר לגאולה.

כדי לקיים את חובת ההסבה, אין צורך להסב על מיטה וספה כפי שהיה נהוג בעבר. אפשר לשבת על כיסא, להטות את הראש והגוף לצד שמאל, ולהשעין אותם על משענת שבצד הכיסא, או על כרית, בצורה כזו שהישיבה תהיה נוחה¹.

יש להסב לצד שמאל, כדי להשאיר את יד ימין פנויה לאכילה, וגם משום שהטיית הגוף לצד ימין בשעת האכילה עלולה חלילה לגרום לסתימת קנה הנשימה על ידי האוכל. לכן גם אדם שמאלי יסב לצד שמאל, כדי שלא יסתכן באכילתו¹.

בזמן הזה, שאיננו רגילים לאכול בהסבה, דעת רבנו הראבי"ה (שהיה אחד מגדולי הראשונים), שאין להסב, מכיוון שהאכילה בהסבה אינה דרך חרות עבורנו. רוב הראשונים חולקים על הראבי"ה, וסוברים שגם בזמן הזה יש להסב¹, משום שגם בזמן הזה, ניכר שאוכלים בדרך זו כדי להידמות לבני חורין²; וכן פסק מרן השלחן ערוך³.

אישה אינה צריכה להסב, שכן אין דרך נשים להסב, וישיבה בהסבה אינה דרך חרות עבורן. אישה חשובה צריכה להסב¹. בזמן הזה, כל הנשים נחשבות נשים חשובות², ועליהן להסב³. נשים מיוצאות אשכנז לא נהגו להסב, על אף שהן חשובות, שכן הן סומכות על דעת הראבי"ה, הסובר שבזמן הזה אין צורך להסב⁴, אך עליהן להקפיד לשתות את הכוס בישיבה, ולא בעמידה או תוך כדי הליכה, כי שתייה בעמידה או בהליכה אינה דרך חרות⁵. אישה מיוצאות אשכנז שמחמירה ומסבה, תבוא עליה ברכה, כי בזה תצא ידי חובת המצווה לפי כל הדעות⁶.

אדם שההסבה גורמת לו צער, כגון אדם שנפגע בידו השמאלית, והסבה לצד שמאל גורמת לו כאב, או אדם זקן שאינו מוצא דרך להסב באופן שאינו מצער אותו, פטור מהסבה, מכיוון שמטרת ההסבה היא לאכול בדרך חרות ותענוג, ולא בדרך צער¹.

תלמיד היושב בפני רבו, אפילו אינו רבו המובהק¹, אינו רשאי להסב, מכיוון שעל התלמיד לנהוג במורא כלפי רבו, כפי שאמרו חכמים "יהי מורא רבך כמורא שמים"²; ומצווה זו שיש בה כבוד התורה, עדיפה על מצוות הסבה. ואם הרב מוחל על מוראו ומרשה לתלמיד להסב בפניו, חייב התלמיד להסב. בן היושב לפני אביו צריך להסב, ואף שהבן חייב לנהוג במורא כלפי אביו, יש להניח שהאב מוחל על מוראו, ומרשה לבן להסב בפניו³.

ההסבה היא חלק עיקרי במצוות ארבע כוסות. לכן, אדם ששתה את אחת מארבע הכוסות בלא להסב, צריך לחזור ולשתות את הכוס בהסבה. זוהי דעת מרן השלחן ערוך, וכן נוהגים יוצאי ספרד. לדעת הרמ"א, השותה כוס מארבע כוסות בלא הסבה, אין לו לחזור ולשתות את הכוס, שלא ייראה כאילו הוא מוסיף על ארבע הכוסות שתיקנו חכמים; אלא יסמוך על דעת הראבי"ה, שבזמן הזה אין חובה להסב¹. 

דברי הרמ"א שהשותה כוס בלא הסבה אין לו לחזור ולשתותה, נאמרו בכל ארבע הכוסות, מלבד בכוס השנייה של ארבע כוסות. זאת כיוון שאת הכוס השנייה של ארבע כוסות שותים סמוך לסעודה, ואדם השותה כוס סמוך לסעודה אינו נראה כמוסיף על הכוסות, אלא כשותה כוס יין להנאתו. לכן השותה את הכוס השנייה של ארבע כוסות בלא הסבה, יחזור וישתה את הכוס בהסבה, כדי לקיים את המצווה כראוי². 

ראוי שלא לשתות יין בין הכוס הראשונה לכוס השנייה, כדי שלא לפגוע בצלילות הדעת וביכולת לקיים את מצוות ההגדה כראוי. אך מותר לשתות משקים שאינם משכרים¹. ואם הם היו לפניו בשעת הקידוש, או שבשעת הקידוש היה בדעתו לשתות אותם, אין צורך לברך לפניהם, מכיוון שברכת היין פוטרת אותם².

אדם רעב, שקשה לו מאוד להמתין ולא לאכול עד אחרי ההגדה, רשאי לאכול לאחר הקידוש ולפני אכילת הכרפס, מאכלים שברכתם האחרונה "בורא נפשות", כגון ביצה, פרי, או אורז לנוהגים לאוכלו בפסח. אך יאכל מהם מעט, כדי שיאכל את המצה לתיאבון. ויברך לפני האכילה ולאחריה¹. אבל אין לאכול מאכל שברכתו "בורא פרי האדמה", משום שהאוכל מאכל כזה נכנס לספק לגבי הברכה האחרונה, כפי שיבואר בהמשך בדין אכילת הכרפס².