'שעות זמניות'

חכמים ציינו את הזמנים שבהם חל איסור חמץ בשעות. השעות שחז"ל השתמשו בהן מכונות 'שעות זמניות', ויש שני הבדלים ביניהן לבין השעות בשעוננו - הבדל אחד הוא בזמן שבו מתחילה ספירת השעות, והבדל שני הוא באורך השעות.

ספירת השעות בשעונים שלנו מתחילה בחצות הלילה - השעה הראשונה אחר חצות היא שעה אחת, השעה השנייה היא שעה שתיים, וכן הלאה. לעומת זאת, בשעות הזמניות שהשתמשו בהן חז"ל, ספירת השעות מתחילה בתחילת היום - השעה הראשונה מתחילת היום היא שעה אחת, השעה השנייה מתחילת היום היא שעה שתיים, וכן הלאה. לדוגמה, אדם שקם בתחילת היום, קם בערך בשעה שש לפי שעוננו, ואילו לפי השעון של חז"ל, הוא קם בתחילת השעה הראשונה. אם כן לדוגמה, כשחכמים אומרים שאיסור אכילת חמץ מתחיל בתחילת השעה החמישית, אין הכוונה לשעה חמש אחר הצהריים, אלא לתחילת השעה החמישית מתחילת היום. 

ההבדל השני בין השעות בשעוננו לשעות הזמניות הוא באורכן. בשעון שלנו, משך כל שעה הוא שישים דקות. שיעור זה קבוע, ואינו מושפע מעונות השנה. בשעות הזמניות, משך כל שעה הוא אחד חלקי שתים עשרה מהיום, כלומר, מודדים את משך היום מתחילתו עד סופו, מחלקים זמן זה בשתיים עשרה, וכל חלק הוא שעה. דרך מדידה זו מביאה לכך שמשך הזמן של כל שעה זמנית משתנה לפי עונות השנה, מכיוון שבחורף הימים קצרים, ובקיץ הימים ארוכים. לדוגמה, בארץ ישראל, בשיא החורף, יש בערך עשר שעות מתחילת היום ועד סופו. עשר שעות הן שש מאות דקות, וכל שעה זמנית היא אחת חלקי שתים עשרה מזה, כלומר כחמישים דקות. לעומת זאת, בשיא הקיץ, אורך היום הוא בערך ארבע עשרה שעות. ארבע עשרה שעות הן שמונה מאות וארבעים דקות, וכל שעה זמנית היא אחת חלקי שתיים עשרה מזה, כלומר כשבעים דקות. 

אם כן, אם רוצים לדעת לפי חישוב זה מתי מסתיימת השעה החמישית הזמנית ביום, יש לדעת מתי מתחיל היום, ולהוסיף לזמן זה חמש שעות זמניות, דהיינו כמאתיים וחמישים דקות בשיא החורף, וכשלוש מאות וחמישים דקות בשיא הקיץ. הזמן שיתקבל הוא הזמן שבו מסתיימת השעה הזמנית החמישית¹.