כמבואר לעיל, אסור שיימצא חמץ בבתינו וברשותנו בפסח, שנאמר: "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ"1, ונאמר: "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם"2. לכן לקראת חג הפסח, יש לבער מן הבית את כל החמץ או למכור אותו לגוי3. לא רק מאכלים שהם עצמם חמץ אסור להשהות בבית, אלא גם מאכלים שמעורב בהם חמץ4. לדוגמה: פתיתי קורנפלקס העשויים מתערובת של קמח תירס וקמח חיטה, חייבים בביעור ואין להשהותם בבית בפסח, וכן רוטב סויה המכיל גלוטן העשוי מחיטה. לכן, אין להשאיר בבית מוצרי מזון מבלי לוודא שאין מעורב בהם חמץ. יש לדעת שגם אם ברשימת הרכיבים של המוצר לא מצוין שיש בו דגנים, המוצר עלול להכיל חמץ, כיוון שישנם רכיבים שפעמים שהם עשויים מדגן. לדוגמה: עמילן או גלוקוז עלולים להיות מופקים מחיטה, ואז יש בהם חשש חמץ5. כמו כן בתרכובות שונות של ויטמין B וויטמין C מצוי חמץ6. כדי לדעת אם יש חמץ במוצר כלשהו, ניתן להיעזר ברשימות שמפרסמים גופי כשרות שונים, ובהן מפורטים מוצרים רבים ומצוין לגבי כל אחד מהם אם יש בו חמץ 7.
מוצר שיש ספק אם הוא מכיל חמץ, לא כדאי לאבדו בחינם, ואפשר לכלול אותו במכירת חמץ1.
מוצרי מזון שיש חשש שנפל לתוכם מעט חמץ תוך כדי השימוש בהם, כגון חבילת סוכר פתוחה שהשתמשו בה במשך השנה, אף שאסור לאוכלם בפסח, מותר להשהותם בבית2. וכן מוצרי מזון שבמרכיביהם אין חמץ, אבל בתהליך עשייתם אין מקפידים שפירורי חמץ לא יפלו לתוכם, מותר להשהותם בבית3. ויש המהדרים למכור מוצרים אלו במכירת חמץ, מחשש שיש בהם חמץ4.
מותר להשהות בבית קטניות. וגם יוצאי אשכנז שאינם אוכלים קטניות בפסח, רשאים להשהותן בבית1. ויש שמחמירים ומוכרים קטניות במכירת חמץ, מחשש שיש בהן חמץ2.
אף שאסור להשהות בבית בפסח תבשיל שקיבל טעם מחמץ, מותר להשהות תבשיל שאין בו חמץ שהתבשל בכלי חמץ לפני פסח. ואף שהמאכל בלע את טעם החמץ שהיה בדפנות הכלי, מותר להשהותו בבית בפסח, כיוון שטעם החמץ שנפלט מהכלי הוא טעם קלוש1. לדוגמה: אדם שבישל לפני פסח דגים בסיר חמץ, ולא הספיק לאכול אותם עד פסח, רשאי להקפיא אותם ולשמור לימים שאחרי פסח. אך תבשיל שהתבשל בכלי חמץ בפסח, צריך ביעור, כיוון שבפסח החמץ הוא איסור, וגם טעם קלוש של איסור אוסר את התבשיל2.
חמץ שייחדו אותו לשימוש כלשהו, ועשו בו מעשה שמכשיר אותו לאותו שימוש וממאיס אותו מאכילה, אין חובה לבערו, כיוון שיִיחוּדוֹ לשימוש אחר ומיאוסו מפקיעים ממנו שם אוכל. לדוגמה: בזמן חז"ל היו לוקחים גוש בצק שהתקשה, מורחים עליו טיט כדי להחליקו, ומשתמשים בו בתור מושב לכיסא. מושב כיסא זה אינו נחשב אוכל, ומותר להשהותו בבית ולשבת עליו בפסח1.
מדין זה יש ללמוד שאין חובה לבער משחק ילדים ששמו 'בר בצק', כיוון שייעוד הבצק למשחק, והוספת חומרים כימיים שממאיסים אותו מאכילה, מפקיעים מהבצק שם אוכל, ומחשיבים אותו למשחק2. וכן מותר להשהות בבית בפסח קישוטים ויצירות אומנות שמשולבים בהם חיטים שהחמיצו, אם החיטים נצבעו בצבע או בלָכָּה, כיוון שייעודן לנוי ומריחתן בצבע מפקיעות מהן שם אוכל3. ואם הקישוטים או היצירות נראים כחמץ, ראוי להסתירם4.
עמוד האמונה
פרק ב - מוצרים שמותר להשאיר בבית בפסח ומוצרים שיש לבער
