ימי חודש ניסן הם ימי שמחה1; אין אומרים בהם תחנון, אין מתענים בהם ואין מספידים בהם2.
הטעם לכך ששנים-עשר הימים הראשונים של חודש ניסן הם ימי שמחה הוא שבזמן חנוכת המשכן, בכל אחד מימים אלו הקריב אחד מנשיאי ישראל קרבן לכבוד חנוכת המשכן, ואותו יום היה יום טוב לו ולבני שבטו3. וכיוון שכל אדם מישראל הוא צאצא של שבטים רבים מצד האמהות, לכן שנים-עשר ימים אלו הם ימי שמחה לכל ישראל4. הטעם לשמחה בערב פסח, בימי הפסח ובאסרו חג הוא שימים אלו הם ימי מועד5. והטעם לשמחה בכל שאר הימים בחודש ניסן הוא שכיוון שרוב ימי החודש הם ימים טובים ששמחים בהם ויש בהם קדושה, נוהגים כך בכל ימי החודש6.