עמוד האמונה

בספר הכוזרי, מסופר שמלך כוזר ביקש מ'החבר' לתאר את אמונתו, וזה השיב לו שהוא מאמין באלוקי אברהם, יצחק ויעקב, אשר הוציא את בני ישראל ממצרים. תשובת החבר עוררה את פליאתו של המלך, שהִקְשה: "וכי לא היה לך לומר כי מאמין אתה בבורא העולם מסדרו ומנהיגו אשר בראך וזן אותך"? על כך השיב החבר, שיסוד האמונה אינו בריאת העולם אלא דווקא יציאת מצרים, "שנתבררה על פי ראות עיניים, ואחרי כן נמסרה לאיש מפי איש בקבלה הדומה למראה עיניים", זאת לעומת בריאת העולם, שאיש לא נכח בה. האמונה בה' בתור בורא שמים וארץ נשענת על אמונה שהתבררה, התְאמתה והתבססה ביציאת מצרים¹. 

זו הסיבה לכך שנצטווינו במצוות רבות שתכליתן להזכיר לנו את יציאת מצרים, "לפי שיציאת מצרים והאותות והמופתים שנלוו לה הם דברים שראינו בעינינו, ובאזנינו שמענו, ואין אדם יכול להכחישנו. והם אות ומופת למציאות ה', שהוא ברא הכל לרצונו, ולו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו. ואין מי שיאמר לו מה תעשה"².