חישוב השעות הזמניות לפי המגן אברהם ולפי הגר"א

כמבואר לעיל, השעות הזמניות מתחילות להיספר בתחילת היום. הפוסקים נחלקו מהו הזמן המדויק שמתחילים לספור את השעות ממנו, ומהו משך היום שאותו מחלקים בשתיים עשרה כדי לחשב כל שעה זמנית. לדעת הגר"א ובעל התניא, מתחילים לספור את השעות מהנץ החמה, שזהו הזמן שמתחילים לראות בו את השמש; ומחשבים את הזמן שבין הזריחה לשקיעה. ולדעת המגן אברהם, מתחילים לספור את השעות מעלות השחר, שזהו הזמן שמתחיל להופיע בו האור, והוא מוקדם מהנץ החמה בכשבעים ושתיים דקות; ומחשבים את הזמן שבין עלות השחר לצאת הכוכבים¹. 

כאשר מחשבים את זמני היום לפי שיטת המגן אברהם, זמני היום שצוינו לעיל חלים מוקדם יותר מזמן חלוּתם כשהם מחושבים לפי שיטת הגר"א ובעל התניא. זאת מכיוון שלפי המגן אברהם, השעה הראשונה מתחילה בעלות השחר, הרבה לפני הנץ החמה, ואם כן לפיו, בהנץ החמה נמצאים כבר באמצע השעה הזמנית השנייה; בעוד שלפי הגר"א ובעל התניא, בהנץ החמה רק מתחילה השעה הראשונה. מכיוון שאיסור חמץ בפסח הוא איסור חמור, נוהגים להחמיר ולחשב את הזמנים לפי שיטת המגן אברהם².