פרק יא - הספד, תענית ועשיית מלאכה

י"ד וט"ו באדר הם ימי שמחה לכל ישראל, בין לתושבי הערים המוקפות חומה, ובין לתושבי הערים שאינן מוקפות חומה, ואסור להספיד ולהתענות בהם, שכן דברים אלו מעוררים צער ופוגעים בשמחה¹. לכן מי שנוהג להתענות ביום פטירת אביו או אמו, ויום פטירתם חל באחד מימים אלו, לא יתענה, אף אם הוא אינו חוגג את פורים באותו יום. למשל, תושב ירושלים לא יתענה בי"ד באדר, אף שאת פורים הוא חוגג בט"ו באדר. וכן תושב תל אביב לא יתענה בט"ו באדר, אף שאת פורים את הוא חוגג בי"ד באדר. איסור ההספד הוא בין בשעת הלוויה, בין ביום השבעה ובין ביום השלושים².

נהגו ישראל שלא לעשות מלאכה בפורים¹, כדי להיות פנויים לעסוק במשתה ובשמחה². המזלזל במנהג ועושה מלאכה, לא יראה ברכה מאותה מלאכה³. המלאכה האסורה היא מלאכה שעשייתה כרוכה בטורח ויגיעה, אבל מלאכה קלה, שעשייתה אינה מסיחה את הדעת משמחת היום, מותרת⁴. 

המנהג שלא לעשות מלאכה בפורים אינו כולל מלאכות הנצרכות לחג, מלאכות העשויות לצורך מצווה, מלאכות שתכליתן למנוע הפסד כספי, ומלאכות שיש שמחה בעשייתן, כהכנת צורכי חתונה⁵.