תושב ירושלים שנוסע לעיר שאינה מוקפת חומה

כאמור, תושבי ירושלים חוגגים את פורים בט"ו באדר, ותושבי שאר המקומות חוגגים את פורים בי"ד באדר. מה דינו של תושב ירושלים שנסע בי"ד באדר לתל אביב (או לעיר אחרת שאינה מוקפת חומה), ובדעתו לשהות שם בי"ד באדר, ולחזור למחרת לירושלים? האם שהותו בתל אביב בי"ד באדר מחשיבה אותו כתושב תל אביב לאותו יום, והוא מתחייב בכל מצוות היום; או שגם בעודו בתל אביב, הוא ממשיך להיחשב תושב ירושלים, מכיוון שאינו דר בקביעות בתל אביב, אלא רק שוהה שם יום אחד? מבואר בגמרא שאדם נחשב בן המקום שנמצא בו, אף שהוא נמצא בו רק יום אחד. דבר זה נלמד מהפסוק: "עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת (ערים שאינן מוקפות חומה) עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב"¹. לכאורה המילים "הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת" מיותרות, כי כבר נאמר לפני כן "הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים". אלא הן נכתבו כדי ללמד ש"פרוז בן יומו נקרא פרוז", כלומר אדם נחשב בן המקום שנמצא בו, אף שנמצא בו רק יום אחד². 

אם כן, תושב ירושלים שנסע בליל י"ד באדר לתל אביב (או לעיר אחרת שאינה מוקפת חומה), כדי להיות שם בפורים, והגיע לתל אביב לפני עלות השחר, דינו כתושב תל אביב לאותו יום, ועליו לחגוג את פורים בי"ד באדר³. ואם נסע לתל אביב בי"ד באדר ביום לאחר עלות השחר, אינו צריך לחגוג את פורים בי"ד באדר. זאת כיוון שבשעת עלות השחר - הזמן שבו חל החיוב - הוא לא היה בתל אביב⁴. עלות השחר נקבע לזמן הקובע את חלוּת החיוב, מכיוון שהמצווה המרכזית בפורים היא קריאת המגילה, וקריאת המגילה ביום היא הקריאה העיקרית, והיא חלה בעלות השחר⁵.

מן הדין ש"פרוז בן יומו נקרא פרוז", למדו בספרי החסידות רעיון רוחני, והוא שכל אדם, בכל מצב רוחני שהוא שרוי בו, יכול להתקרב אל ה' בפורים ולקבל את ההארות המיוחדות ליום זה. גם אדם שלפני פורים היה רחוק מה' יתברך, ולא היה שייך להארת הפורים, אם הוא מתקרב לה' ביום הפורים ורוצה לקבל את הארת היום, הוא מתקבל בשמחה, וזוכה לקבל את כל שפע הקדושה המושפע ביום זה - "פרוז בן יומו, נקרא פרוז"⁶.