חג פורים שונה הוא מכל החגים. את כל החגים, כל עם ישראל חוגג באותו יום, אך את פורים חוגגים בשני ימים שונים. רוב עם ישראל חוגג את פורים בי"ד באדר, ותושבי הערים המוקפות חומה, חוגגים בט"ו באדר. כמו שנאמר במגילה: "עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת (ערים שאינן מוקפות חומה) עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב"1. מן ההדגשה בפסוק שהחוגגים בי"ד הם תושבי הפרזים, משמע שתושבי הערים המוקפות אינם חוגגים את פורים בי"ד, אלא בט"ו.
הטעם לכך שלא כל עם ישראל חוגג את פורים באותו יום הוא שחג פורים נקבע ביום המנוחה מהמלחמה, ולא כל עם ישראל נח מהמלחמה באותו יום. רוב עם ישראל נלחם באויביו בי"ג באדר, ונח מהמלחמה בי"ד באדר. אך יהודי שושן נלחמו באויביהם בי"ג ובי"ד באדר, ונחו מאויביהם רק בט"ו באדר2.
לא רק בשושן חוגגים את פורים בט"ו באדר, אלא בכל הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, וכל זה כדי שיהיה זכר לנס המיוחד שהיה בשושן. הסיבה שנזקקו בשושן ליום מלחמה נוסף היא שרבים מאוהבי המן ובני משפחתו גרו בשושן, ויהודי שושן לא הספיקו להרוג את כולם ביום אחד. לכן, אסתר ביקשה מאחשוורוש שיאפשר להם להמשיך להרוג באויביהם גם למחרת. הייתה לכך חשיבות מיוחדת, כי כפי הנראה, אוהבי המן שגרו בשושן היו בעלי תפקידים בארמון המלוכה, והיה חשש שינסו בעתיד להרים ראש ולפגוע בעם ישראל. מחסדי ה' שאחשוורוש התרצה לבקשת אסתר, ובזכות זה הרגו יהודי שושן עוד שלוש מאות איש מאוהבי המן. כדי שנזכור את הנס המיוחד שהיה בשושן, תיקנו חכמים שתושבי שושן יחגגו את פורים בתאריך שונה מכל עם ישראל, בט"ו באדר. אלא שחכמים חששו שהעיר שושן תיחרב, ולא יהיה זכר לנס המיוחד שהיה בשושן, לכן קבעו שבכל הערים הדומות לשושן ומוקפות חומה, יחגגו את פורים בט"ו באדר, וכך זיכרון הנס שהיה בשושן יישאר לדורות3. ומכיוון שבתקופת מרדכי ואסתר, ארץ ישראל הייתה חרבה ולא היו בה ערים מוקפות חומה, לכן קבעו שכל עיר שהייתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון, תיחשב עיר מוקפת חומה. זאת משום כבודה של ארץ ישראל, שלא ייווצר מצב שעיר בחוץ לארץ עדיפה על ארץ ישראל באיזה עניין, ויובלט חלילה חורבנה של ארץ ישראל4.
לא רק בערים המוקפות חומה חוגגים את פורים בט"ו באדר, אלא גם במקומות הנראים מן הערים המוקפות חומה, ובלבד שהמרחק ביניהם אינו מרחק גדול מאוד. וכן חוגגים את פורים בט"ו באדר גם במקומות הסמוכים לערים המוקפות חומה, אף שאינם נראים מהן, כגון מקום הנמצא בגיא עמוק הנסתר מהעיר1. הטעם לכך הוא שתושבי המקומות הסמוכים והנראים לעיר מצויים בעיר, וחכמים לא רצו שבעיר אחת חלק מהאנשים יחגגו את פורים, וחלקם יתנהגו כביום חול. לכן הם קבעו שגם המקומות הסמוכים והנראים לעיר יחגגו בט"ו, וכך כל הנמצאים בעיר יחגגו את פורים יחד2.
העיר היחידה בעולם שידוע בוודאות שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, היא ירושלים, ולכן היא היחידה שחוגגים בה את פורים בט"ו באדר בלבד1. בארץ ישראל יש כמה ערים שהתעורר ספק לגביהן אם הן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון - כחברון, צפת, יפו ועוד2. בערים אלו, חוגגים את פורים יומיים: היום העיקרי הוא י"ד באדר, שהוא היום שחוגגים בו את פורים ברוב העולם, ובו מרבים בשמחה וקוראים את המגילה בברכותיה3; והיום המשני בחשיבותו הוא ט"ו באדר, ובו מקיימים שוב את כל מצוות היום מספק4. אך אין מרבים בו בשמחה כפי שמרבים בי"ד5, ואין מברכים בו את ברכות המגילה6, ואין קוראים בו בתורה את הקריאה המיוחדת לפורים7.
לגבי אמירת "על הנסים" בט"ו באדר בערים שיש ספק אם הן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, התעוררה מחלוקת. יש הסוברים שיש לומר "על הנסים", בדומה לשאר מצוות היום שמקיימים מספק, וכן נוהגים חלק מיוצאי ספרד1. ויש הסוברים שאין לומר "על הנסים" מספק, וכן נוהגים יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד. זאת כיוון שבשאר מצוות היום, אין שום חיסרון בעשיית המצווה, גם אם יתברר שהמקום אינו מוקף חומה; אבל באמירת "על הנסים", אם יתברר שהמקום אינו מוקף חומה, נמצא שהפסיק באמצע התפילה שלא לצורך2.
י"ד באדר הוא יום שמחה גם לתושבי הערים המוקפות חומה, ועליהם להרבות בו קצת במשתה ושמחה. וכן ט"ו באדר הוא יום שמחה גם לתושבי הערים שאינן מוקפות חומה, ועליהם להרבות בו קצת במשתה ושמחה1.
כאמור, תושבי ירושלים חוגגים את פורים בט"ו באדר, ותושבי שאר המקומות חוגגים את פורים בי"ד באדר. מה דינו של תושב ירושלים שנסע בי"ד באדר לתל אביב (או לעיר אחרת שאינה מוקפת חומה), ובדעתו לשהות שם בי"ד באדר, ולחזור למחרת לירושלים? האם שהותו בתל אביב בי"ד באדר מחשיבה אותו כתושב תל אביב לאותו יום, והוא מתחייב בכל מצוות היום; או שגם בעודו בתל אביב, הוא ממשיך להיחשב תושב ירושלים, מכיוון שאינו דר בקביעות בתל אביב, אלא רק שוהה שם יום אחד? מבואר בגמרא שאדם נחשב בן המקום שנמצא בו, אף שהוא נמצא בו רק יום אחד. דבר זה נלמד מהפסוק: "עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת (ערים שאינן מוקפות חומה) עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב"1. לכאורה המילים "הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת" מיותרות, כי כבר נאמר לפני כן "הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים". אלא הן נכתבו כדי ללמד ש"פרוז בן יומו נקרא פרוז", כלומר אדם נחשב בן המקום שנמצא בו, אף שנמצא בו רק יום אחד2.
אם כן, תושב ירושלים שנסע בליל י"ד באדר לתל אביב (או לעיר אחרת שאינה מוקפת חומה), כדי להיות שם בפורים, והגיע לתל אביב לפני עלות השחר, דינו כתושב תל אביב לאותו יום, ועליו לחגוג את פורים בי"ד באדר3. ואם נסע לתל אביב בי"ד באדר ביום לאחר עלות השחר, אינו צריך לחגוג את פורים בי"ד באדר. זאת כיוון שבשעת עלות השחר - הזמן שבו חל החיוב - הוא לא היה בתל אביב4. עלות השחר נקבע לזמן הקובע את חלוּת החיוב, מכיוון שהמצווה המרכזית בפורים היא קריאת המגילה, וקריאת המגילה ביום היא הקריאה העיקרית, והיא חלה בעלות השחר5.
מן הדין ש"פרוז בן יומו נקרא פרוז", למדו בספרי החסידות רעיון רוחני, והוא שכל אדם, בכל מצב רוחני שהוא שרוי בו, יכול להתקרב אל ה' בפורים ולקבל את ההארות המיוחדות ליום זה. גם אדם שלפני פורים היה רחוק מה' יתברך, ולא היה שייך להארת הפורים, אם הוא מתקרב לה' ביום הפורים ורוצה לקבל את הארת היום, הוא מתקבל בשמחה, וזוכה לקבל את כל שפע הקדושה המושפע ביום זה - "פרוז בן יומו, נקרא פרוז"6.
כאמור, תושבי ירושלים חוגגים את פורים בט"ו באדר, ותושבי שאר המקומות חוגגים את פורים בי"ד באדר. מה דינו של תושב ירושלים שנסע בי"ד באדר לתל אביב (או לעיר אחרת שאינה מוקפת חומה), ובדעתו לשהות שם בי"ד באדר, ולחזור למחרת לירושלים? האם שהותו בתל אביב בי"ד באדר מחשיבה אותו כתושב תל אביב לאותו יום, והוא מתחייב בכל מצוות היום; או שגם בעודו בתל אביב, הוא ממשיך להיחשב תושב ירושלים, מכיוון שאינו דר בקביעות בתל אביב, אלא רק שוהה שם יום אחד? מבואר בגמרא שאדם נחשב בן המקום שנמצא בו, אף שהוא נמצא בו רק יום אחד. דבר זה נלמד מהפסוק: "עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת (ערים שאינן מוקפות חומה) עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב"1. לכאורה המילים "הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת" מיותרות, כי כבר נאמר לפני כן "הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים". אלא הן נכתבו כדי ללמד ש"פרוז בן יומו נקרא פרוז", כלומר אדם נחשב בן המקום שנמצא בו, אף שנמצא בו רק יום אחד2.
אם כן, תושב ירושלים שנסע בליל י"ד באדר לתל אביב (או לעיר אחרת שאינה מוקפת חומה), כדי להיות שם בפורים, והגיע לתל אביב לפני עלות השחר, דינו כתושב תל אביב לאותו יום, ועליו לחגוג את פורים בי"ד באדר3. ואם נסע לתל אביב בי"ד באדר ביום לאחר עלות השחר, אינו צריך לחגוג את פורים בי"ד באדר. זאת כיוון שבשעת עלות השחר - הזמן שבו חל החיוב - הוא לא היה בתל אביב4. עלות השחר נקבע לזמן הקובע את חלוּת החיוב, מכיוון שהמצווה המרכזית בפורים היא קריאת המגילה, וקריאת המגילה ביום היא הקריאה העיקרית, והיא חלה בעלות השחר5.
מן הדין ש"פרוז בן יומו נקרא פרוז", למדו בספרי החסידות רעיון רוחני, והוא שכל אדם, בכל מצב רוחני שהוא שרוי בו, יכול להתקרב אל ה' בפורים ולקבל את ההארות המיוחדות ליום זה. גם אדם שלפני פורים היה רחוק מה' יתברך, ולא היה שייך להארת הפורים, אם הוא מתקרב לה' ביום הפורים ורוצה לקבל את הארת היום, הוא מתקבל בשמחה, וזוכה לקבל את כל שפע הקדושה המושפע ביום זה - "פרוז בן יומו, נקרא פרוז"6.
קובץ מילין קדישין תשס"ז עמ' שח. ועיין נחת השלחן (גולדשטיין) סוף סימן תרפח.
תושב תל אביב (או עיר אחרת שאינה מוקפת חומה) שחגג את פורים בתל אביב, ובליל ט"ו באדר עלה לירושלים כדי לשהות שם למחרת, והגיע לירושלים לפני עלות השחר, נחלקו הפוסקים בדינו - אם הוא מתחייב שוב בפורים, או שכיוון שכבר קיים את מצוות הפורים בי"ד, אינו מתחייב שוב בפורים. ומספק, פסקו שעליו לקיים שוב את כל מצוות הפורים, אך ישמע את ברכות המגילה מאחר, כדי שלא להיכנס לחשש ברכה לבטלה7.
תושב תל אביב שנסע לירושלים בט"ו באדר לאחר עלות השחר, לדעת כולם אינו צריך לחגוג את פורים בט"ו באדר, שכן בשעת עלות השחר - זמן חלוּת החיוב - הוא לא היה בירושלים8.
ארבע פרשיות
פרק י - פורים בערים המוקפות חומה ובערים שאינן מוקפות חומה
