ציוו חכמים לתת בפורים "מתנות לאביונים", כדי ששמחת הפורים תהיה שלמה, וגם העניים יהיו שותפים בה. קבלת מעות במצב של קושי כלכלי מעוררת שמחה, והיא גם מאפשרת לעניים לערוך סעודת חג עשירה וחגיגית, וכך השמחה גדלה, ומקיפה את כולם1.
מלשון הפסוק, שבו נאמר "וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" בְּרַבִּים, למדו חכמים שצריך לתת מעות לפחות לשני עניים, לכל אחד מתנה אחת1. ומצווה להרבות במתנות לאביונים לפי היכולת. ועדיף להרבות במתנות לאביונים מלהרבות במשלוח מנות ובסעודת פורים2. מעבר למעלת הצדקה, יש בריבוי מתנות לאביונים גם קיום מהודר של מצוות שמחת פורים, "שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ונדכאים, שהמשמח לב אלו דומה לשכינה שנאמר: לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים"3.
נתינה בשיעור של 'שווה פרוטה', שזהו סכום מועט מאוד, נקראת 'מתנה'. ולכן מצד הדין, מספיק לתת לכל אחד מהעניים סכום כסף או דבר מאכל בשווי פרוטה1. אבל ראוי להחמיר ולנהוג כדעת הסוברים שיש לתת לכל עני סכום שאפשר לקנות בו ארוחה אחת2.
נשים חייבות במצוות מתנות לאביונים, אף שמצווה זו תלויה בזמן, משום שגם הנשים נושעו מגזרת המן, ולא עוד אלא שנס פורים נעשה על ידי אישה1. אישה נשואה יכולה לתת מתנות לאביונים בעצמה2, או שבעלה ייתן בעבורה3. ילדים אינם חייבים לתת מתנות לאביונים, כיון שאין להם ממון משלהם4. וראוי שיתנו מתנה סמלית5.
יש לקיים בַּיום את מצוות מתנות לאביונים, כמו שנאמר במגילה: "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וכו' וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים"1. יש שכתבו שהטעם לכך הוא שכאמור, אחת המטרות של המצווה היא שהעניים יוכלו לקיים את סעודת פורים כראוי. ולכן יש לתת את המתנות לאביונים ביום, שהוא זמן הסעודה, ולא קודם לכן, שמא העני ישתמש במעות, וכשיגיע זמן הסעודה הן כבר לא יהיו בידו2. מי שנותן מתנות לאביונים באמצעות גבאי צדקה, יכול לתת את המעות לגבאי בליל פורים או כמה ימים לפני פורים, שכן הגבאי מעביר אותן לעניים ביום הפורים3.
אפשר להעביר את מעות הצדקה לעני או לגבאי הצדקה בכל דרך שהיא, במזומן, באשראי, בהעברה בנקאית או באפליקציות ייעודיות להעברת כספים, אך זאת בתנאי שהכסף יועבר לעני כבר בפורים1. כאשר הכסף אינו ניתן ישירות לעני, יש להודיע לו על כך, כדי שיוכל ליהנות ממנו בפורים2.
ארבע פרשיות
פרק ז - מתנות לאביונים
