אמירת "ארור המן וברוך מרדכי"

כשפוגשים במעשים טובים של צדיקים ובמעשים רעים של רשעים, יש לשבח את הצדיקים ולגנות את הרשעים, כמו שנאמר: "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב"¹. ובדור שלנו, שמנשבת בו רוח פוסטמודרנית, הנותנת לגיטימציה לכל תופעה ומטשטשת את ההבחנה בין טוב לרע ובין צדיק לרשע, חשוב הדבר עוד יותר. יש צורך מיוחד להדגיש שיש טוב ויש רע, יש צדיקים והם ראויים לשבח, ויש רשעים והם ראויים לגנאי. לכן לאחר קריאת המגילה אומרים: "ארור המן, ברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה אסתר, ארורים כל הרשעים ברוכים כל ישראל, וגם חרבונה זכור לטוב"², כדי שההבחנה בין טוב לרע, בין הראוי לברכה ובין הראוי לגנאי, תהיה ברורה. יוצאי ספרד נוהגים לומר זאת מיד אחר ברכת "הרב את ריבנו", ויש מהם שאומרים זאת שלוש פעמים, לחזק את הדבר³. ויוצאי אשכנז נוהגים לומר זאת בסיום הפיוט "אשר הניא עצת גוים", שאומרים לאחר קריאת המגילה⁴.