שומע כעונה

עיין שו"ע תרפט ב, ומשנ"ב קעד מא. עיין נימוקי אורח חיים סימן תרצ, שאפשר שהשומע את המגילה ולבו משוטט במחשבות אחרות, אינו יוצא ידי חובה, ועיין בלילה ההוא (מנדלבוים) עמ' 9, בשם הגרי"ש אלישיב ומורי הוראה, שאם הסיח דעתו לגמרי, לא יצא ידי חובה, אך אם הסיח דעתו רק מעט, כגון שהוא עוקב בידו אחר הקריאה, וידו נמצאת במקום הנכון, או שאם חברו שואלו: "מה קראו עכשיו", הוא יודע להשיב, יצא ידי חובה, ועיין מקראי קודש לרב הררי פרק ז סוף הערה כז, בשם הגר"ש ישראלי והגרז"ן גולדברג, שאדם ששמע את קריאת המגילה, יצא ידי חובה אף שלא התרכז בקריאה, והגר"י אריאל שליט"א כתב לנו שאדם שהסיח דעתו לגמרי מן הקריאה בעת ששומע אותה, אינו יוצא ידי חובה. אך אם הוא רק מהרהר הרהורים שאינם קשורים למגילה, יצא ידי חובה.