קריאת המגילה

לאחר נס הפורים, ביקשו מרדכי ואסתר מחכמי ישראל ומהנביאים שבאותו דור, שיקבעו את קריאת המגילה בפורים בתור מצווה מחייבת. בתלמוד הירושלמי מסופר שבקשת מרדכי ואסתר עוררה התנגדות, והיו חכמים שראו בה פגיעה במעמדו של משה רבנו בתור נותן התורה. "אמרו, הרי נאמר: אלה המצות אשר צוה ה' את משה, ואין נביא אחר רשאי לחדש דבר, ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר"? והיו נושאים ונותנים בדבר, עד שהאיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם, ומצאו רמז לקריאת המגילה בתורה. הרמז הוא הנאמר בפרשת עמלק: "כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר"¹, ומגילת אסתר נקראת ספר, כמו שכתוב במגילה: "וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר"². על סמך רמז זה, הסכימו חכמים לקבוע את קריאת המגילה בתור מצווה מחייבת, וכללו אותה בכתבי הקודש³. ולא רק שמגילת אסתר נכללה בכתבי הקודש, אלא היא קיבלה מעמד מיוחד, יתר על כל ספרי הנביאים והכתובים, וכך אמרו חכמים: "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידים להתבטל לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר, והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה שאינם בטלים לעולם. ואף על פי שכל זכרון הצרות יבטל, שנאמר 'כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת'⁴, ימי הפורים לא יבטלו, שנאמר 'וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם'"⁵.

המטרה של קריאת המגילה היא לפרסם את ניסי ה', כדי שמתוך כך נתעורר להודות לה' על טובותיו וחסדיו; וכן כדי לחזק בנו את ההכרה שהפנייה לה' בעת צרה מביאה ישועה, כמו שנאמר "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו"⁶.