מנהגים בקריאת המגילה

נוהגים שכל הקהל אומר בקול רם ארבעה פסוקי גאולה מן המגילה תוך כדי קריאתה, כדי להרבות בשמחה וכדי לעורר את הילדים הקטנים. אלו הם הפסוקים: א. "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי" (פרק ב פסוק ה). ב. "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה" (פרק ח פסוק טו). ג. "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (פרק ח פסוק טז). ד. "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ" (פרק י פסוק ג⁾¹. לאחר קריאת הקהל, בעל הקורא חוזר וקורא פסוקים אלו בקול, כדי שהקהל ישמע אותם מתוך מגילה כשרה².

יש הנוהגים לנשק את התפילין כאשר קוראים את המילה "ויקר", בפסוק "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר"³. זאת מכיוון שמילה זו רומזת לכך שהמן גזר שלא להניח תפילין, וכאשר נושעו מגזרת המן, חזרו להניח תפילין בפרהסיה. המילה "ויקר" פירושה כבוד, והנחת התפילין גורמת לכך שהגויים יכבדו את עם ישראל וייראו ממנו, כמו שנאמר: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ"⁴.