יש לקרוא את כל המגילה, מראשיתה ועד סופה. אדם שלא קרא או לא שמע אפילו מילה אחת מן המגילה, לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולקרוא את המגילה, מן המילה שלא שמע ואילך1.
הלכה זו מעוררת שאלה: מדוע מי שפספס מילה אחת אינו יוצא ידי חובה, הרי הוא שמע את עיקר הסיפור, ומה חשוב כל כך במילה אחת, שבחסרונה אין מקיימים את המצווה? נראה שהלכה זו מתאימה במיוחד לתוכן של מגילת אסתר. בסיפור המגילה ישנם אירועים שנראו חסרי חשיבות בעת התרחשותם - הריגת ושתי ושליחת האיגרות הראשונות שיהיה כל אדם שורר בביתו, אירעו תשע שנים לפני גזרת המן, ובזמנם אי אפשר היה להבין את חשיבותם עבור עם ישראל. אך לבסוף התברר שאירועים אלו הובילו לנס פורים. לולא הריגת ושתי, לא הייתה אסתר מגיעה לבית המלך. ולולא שנשלחו האיגרות הראשונות, שבגללן נתפס אחשוורוש כמלך שוטה ולא צפוי, היו אויבי ישראל ממהרים להרוג את ישראל מיד כשהגיעו לידיהם האיגרות האמצעיות, ולא היו ממתינים עד י"ג באדר2. במבט לאחור, התברר שמה שנראה חסר חשיבות הוא חלק מסדר אלוקי, שכל פרט בו מדויק וחשוב. כך גם בקריאת המגילה, ישנן מילים שנראות חסרות משמעות בעיניים אנושיות, ואין מרגישים כי סיפור המגילה נפגם בהעדרן. אבל במבט אלוקי, במגילה שנכתבה ברוח הקודש, כל מילה ומילה חשובה ונצרכת, ובהעדרהּ סיפור המגילה חסר.
הלכה זו, שאין להחסיר אפילו מילה אחת במגילה, מטילה אחריות הן על בעל הקורא והן על השומעים. האחריות המוטלת על בעל הקורא היא לקרוא את המגילה בקול רם ובדקדוק, באופן כזה שכל הציבור ישמע את המגילה מתחילתה ועד סופה. כמו כן עליו להמתין אחר כל הכאת המן שישרור שקט, ורק לאחר מכן להמשיך בקריאה. האחריות המוטלת על השומעים היא להטות אוזנם לקריאת המגילה ולשים לב לכל מילה, לא לדבר באמצע הקריאה, ולא להכות את המן באופן שיגרום לאנשים להפסיד שמיעת מילים מן הקריאה.