לאחר נס הפורים, ביקשו מרדכי ואסתר מחכמי ישראל ומהנביאים שבאותו דור, שיקבעו את קריאת המגילה בפורים בתור מצווה מחייבת. בתלמוד הירושלמי מסופר שבקשת מרדכי ואסתר עוררה התנגדות, והיו חכמים שראו בה פגיעה במעמדו של משה רבנו בתור נותן התורה. "אמרו, הרי נאמר: אלה המצות אשר צוה ה' את משה, ואין נביא אחר רשאי לחדש דבר, ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר"? והיו נושאים ונותנים בדבר, עד שהאיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם, ומצאו רמז לקריאת המגילה בתורה. הרמז הוא הנאמר בפרשת עמלק: "כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר"1, ומגילת אסתר נקראת ספר, כמו שכתוב במגילה: "וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר"2. על סמך רמז זה, הסכימו חכמים לקבוע את קריאת המגילה בתור מצווה מחייבת, וכללו אותה בכתבי הקודש3. ולא רק שמגילת אסתר נכללה בכתבי הקודש, אלא היא קיבלה מעמד מיוחד, יתר על כל ספרי הנביאים והכתובים, וכך אמרו חכמים: "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידים להתבטל לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר, והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה שאינם בטלים לעולם. ואף על פי שכל זכרון הצרות יבטל, שנאמר 'כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת'4, ימי הפורים לא יבטלו, שנאמר 'וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם'"5.
המטרה של קריאת המגילה היא לפרסם את ניסי ה', כדי שמתוך כך נתעורר להודות לה' על טובותיו וחסדיו; וכן כדי לחזק בנו את ההכרה שהפנייה לה' בעת צרה מביאה ישועה, כמו שנאמר "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו"6.
קוראים את המגילה פעמיים מתוך מגילת קלף כשרה, פעם אחת בליל הפורים ופעם אחת ביומו1. זאת כיוון שנאמר: "אֱלֹקַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי"2, ולמדו מכך חז"ל שבזמן גזרת המן, עם ישראל התפלל לישועה ביום ובלילה, וזכר לכך נקראת המגילה ביום ובלילה3. וטעם נוסף לקריאה ביום ובלילה הוא ששתי טובות אירעו בפורים, וכנגדן שתי הקריאות. טובה אחת היא שעם ישראל ניצל מגזרת המן, וכנגדה קוראים את המגילה בלילה, להראות שהישועה הייתה מתוך חושך וצרה. וטובה שנייה היא שלא רק שהסתלקה הצרה, אלא שמתוך הצרה כוחם של ישראל התגבר ועלה - הם הרגו את שונאיהם, ונפל פחד היהודים על גויי הארץ, ומרדכי עלה לגדולה והתמנה משנה למלך. כנגד טובה זו, קוראים את המגילה ביום, בזמן שהאור שולט, לבטא טובה זו של התגברות כוחם של ישראל4. מתוך כך אנו לומדים להתבונן במבט עמוק על צרות וקשיים שבאים על עם ישראל, ולראות שתכליתם אינה לפגוע בנו חלילה, אלא לעורר אותנו לתשובה, ומתוך כך להגביר את כוחנו ולהאיר בעולם אור חדש.
מנוסח הברכה שלפני הקריאה - "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה", אפשר ללמוד שהמצווה היא לקרוא את המגילה. ואם כך נשאלת השאלה, איך כל הציבור בבית הכנסת יוצא ידי חובה, הרי רק בעל הקורא קורא את המגילה, וכל הנוכחים רק שומעים אותה? התשובה היא שישנו כלל הלכתי 'שומע כעונה' (עונה=אומר) - כאשר אדם אומר משהו כדי להוציא את חברו ידי חובה, וחברו שומע ומתכוון לצאת, נחשב זה כאילו השומע אמר בעצמו את הדברים. ולכן כאשר בעל הקורא קורא את המגילה, והציבור מתכוון לצאת בקריאתו, נחשב זה כאילו כל אחד ואחד מהשומעים קורא את המגילה בעצמו1.
נשים חייבות בקריאת המגילה, אף שזו מצוות עשה התלויה בזמן, משום שגם הנשים נושעו מגזרת המן, ולא עוד אלא שנס פורים אירע על ידי אישה1. ואמנם נשים חייבות בקריאת המגילה, אבל אין הן מוציאות את הגברים ידי חובה2. זאת מכיוון שיש סוברים שאישה חייבת רק בשמיעת המגילה, ולא בקריאתה, ולכן אין באפשרותה להוציא את הגברים ידי חובתם. וטעם נוסף, שהמצב הרגיל הוא שגברים קוראים את המגילה בציבור, וכאשר אישה קוראת במקומם, נראה זה כאילו אין הגברים יודעים לקרוא את המגילה, או שאין קריאת המגילה חביבה עליהם, ויש בכך פגיעה בכבוד הציבור3.
ילדים וילדות קטנים שהגיעו לגיל חינוך, כלומר לגיל שבו הם יכולים לקרוא את כל המגילה, חייבים בקריאת המגילה, מדין חינוך1. יש נוהגים להביא לקריאת המגילה גם ילדים שלא הגיעו לגיל חינוך, כדי לפרסם את הנס. אבל אין להביא ילדים קטנים שעלולים לעשות רעש ולהפריע בקריאת המגילה2.
זמן קריאת המגילה בלילה הוא מצאת הכוכבים. בשעת הדחק, אפשר להקדים ולקרוא את המגילה מפְּלג המנחה, דהיינו שעה ורבע זמניות לפני צאת הכוכבים (כחמישים דקות לפני השקיעה). זאת כיוון שכמה מצוות שצריכות להיעשות בלילה, מצאנו שניתן לעשותן כבר מפלג המנחה1. והטעם לכך הוא שהארת היום שהולך ובא מתנוצצת כבר מפלג המנחה2.
לכתחילה, יש לקרוא את המגילה בנוכחות עשרה אנשים, כדי לפרסם את הנס1. עשר נשים נחשבות לעניין זה כמניין, מכיוון שהן חייבות במצווה והנס מתפרסם על ידן2. אבל קטנים אינם נכללים במניין העשרה, מכיוון שחיובם במצווה הוא רק מדין חינוך3.
מכבוד המצווה לקיים את קריאת המגילה בקהל רב, כמו שנאמר: "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ"4. לכן אדם שיש במקומו כמה בתי כנסת, יעדיף את בית הכנסת שיש בו מתפללים רבים יותר. אדם שרגיל להתפלל במניין קבוע, אינו צריך לשנות מקביעוּתו וללכת לבית כנסת אחר, גם אם יש שם יותר מתפללים, כי ישנה חשיבות לקביעוּת מקום התפילה5.
השומע הקלטה של קריאת המגילה במכשיר חשמלי, אינו יוצא ידי חובה, מכיוון שיש לשמוע את המגילה מאדם שחייב במצווה. אמנם כאשר אדם קורא את המגילה ברמקול, בטלפון או ברדיו בשידור חי, מתעוררת שאלה, האם הקול היוצא מהמכשיר החשמלי נחשב קול אדם או קול מכשיר? יש הסוברים שהקול היוצא מהמכשיר החשמלי נחשב קולו של האדם, מכיוון שהקול בא מכוחו ונשמע כקולו1. אבל דעת רוב הפוסקים היא שהקול היוצא מהמכשיר החשמלי אינו נחשב קול אדם. זאת כיוון שגלי הקול היוצאים מהמכשיר אינם גלי הקול שיוצאים מפיו של הקורא, אלא הם גלי קול חדשים, המתהווים על ידי אותות חשמליים המועברים מהמיקרופון לרמקול, והופכים באמצעים מלאכותיים לקול הדומה לקולו של הקורא. ולכן לדעתם אין יוצאים ידי חובה בשמיעת קול זה2, וכן ההלכה3.
יש לקרוא את כל המגילה, מראשיתה ועד סופה. אדם שלא קרא או לא שמע אפילו מילה אחת מן המגילה, לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולקרוא את המגילה, מן המילה שלא שמע ואילך1.
הלכה זו מעוררת שאלה: מדוע מי שפספס מילה אחת אינו יוצא ידי חובה, הרי הוא שמע את עיקר הסיפור, ומה חשוב כל כך במילה אחת, שבחסרונה אין מקיימים את המצווה? נראה שהלכה זו מתאימה במיוחד לתוכן של מגילת אסתר. בסיפור המגילה ישנם אירועים שנראו חסרי חשיבות בעת התרחשותם - הריגת ושתי ושליחת האיגרות הראשונות שיהיה כל אדם שורר בביתו, אירעו תשע שנים לפני גזרת המן, ובזמנם אי אפשר היה להבין את חשיבותם עבור עם ישראל. אך לבסוף התברר שאירועים אלו הובילו לנס פורים. לולא הריגת ושתי, לא הייתה אסתר מגיעה לבית המלך. ולולא שנשלחו האיגרות הראשונות, שבגללן נתפס אחשוורוש כמלך שוטה ולא צפוי, היו אויבי ישראל ממהרים להרוג את ישראל מיד כשהגיעו לידיהם האיגרות האמצעיות, ולא היו ממתינים עד י"ג באדר2. במבט לאחור, התברר שמה שנראה חסר חשיבות הוא חלק מסדר אלוקי, שכל פרט בו מדויק וחשוב. כך גם בקריאת המגילה, ישנן מילים שנראות חסרות משמעות בעיניים אנושיות, ואין מרגישים כי סיפור המגילה נפגם בהעדרן. אבל במבט אלוקי, במגילה שנכתבה ברוח הקודש, כל מילה ומילה חשובה ונצרכת, ובהעדרהּ סיפור המגילה חסר.
הלכה זו, שאין להחסיר אפילו מילה אחת במגילה, מטילה אחריות הן על בעל הקורא והן על השומעים. האחריות המוטלת על בעל הקורא היא לקרוא את המגילה בקול רם ובדקדוק, באופן כזה שכל הציבור ישמע את המגילה מתחילתה ועד סופה. כמו כן עליו להמתין אחר כל הכאת המן שישרור שקט, ורק לאחר מכן להמשיך בקריאה. האחריות המוטלת על השומעים היא להטות אוזנם לקריאת המגילה ולשים לב לכל מילה, לא לדבר באמצע הקריאה, ולא להכות את המן באופן שיגרום לאנשים להפסיד שמיעת מילים מן הקריאה.
יש לקרוא את המגילה על פי טעמי המקרא, לדקדק היטב בקריאתה על פי הניקוד, ולהקפיד לקרוא כל מילה כפי הטייתה, במלעיל או במלרע1. אם טעה בעל הקורא וקרא מילה אחת באופן משובש, הדין תלוי בשאלה אם השיבוש שינה את משמעות המילה או לאו. אם השיבוש לא שינה את משמעות המילה, כגון שבמקום לקרוא 'יְהוּדִים', קרא 'יְהוּדִיִּים', יוצאים ידי חובה בקריאתו. אבל אם השיבוש שינה את משמעות המילה, כגון שבמקום לקרוא 'יֹשֵב', בעל הקורא קרא 'יָשַב', או במקום 'נֹפֵל', קרא 'נָפַל', נחשב השיבוש כאילו דילג הקורא על המילה. ולכן אין יוצאים ידי חובה בקריאתו, ויש לחזור ולקרוא את המגילה ממקום הטעות ואילך2. אין די בהשלמת המשפט החסר לבדו, משום שיש לקרוא את כל המגילה כסדרה3.
נוהגים שכל הקהל אומר בקול רם ארבעה פסוקי גאולה מן המגילה תוך כדי קריאתה, כדי להרבות בשמחה וכדי לעורר את הילדים הקטנים. אלו הם הפסוקים: א. "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי" (פרק ב פסוק ה). ב. "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה" (פרק ח פסוק טו). ג. "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (פרק ח פסוק טז). ד. "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ" (פרק י פסוק ג)1. לאחר קריאת הקהל, בעל הקורא חוזר וקורא פסוקים אלו בקול, כדי שהקהל ישמע אותם מתוך מגילה כשרה2.
יש הנוהגים לנשק את התפילין כאשר קוראים את המילה "ויקר", בפסוק "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר"3. זאת מכיוון שמילה זו רומזת לכך שהמן גזר שלא להניח תפילין, וכאשר נושעו מגזרת המן, חזרו להניח תפילין בפרהסיה. המילה "ויקר" פירושה כבוד, והנחת התפילין גורמת לכך שהגויים יכבדו את עם ישראל וייראו ממנו, כמו שנאמר: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ"4.
נוהגים להכות ולהרעיש בכלים שונים בכל פעם שמזכירים במגילה את המן, זכר למצוות מחיית עמלק, וכדי לגנות את הרשעים ולזלזל בהם, כפי שנאמר: "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב"1. במשך הדורות עורר מנהג זה התנגדות וביקורת, כיוון שהכאת המן גורמת לרעש והמולה בבית הכנסת, ומתוך כך פעמים שאנשים אינם שומעים כראוי את קריאת המגילה. וכאמור, אדם שלא שמע אפילו מילה אחת מהמגילה, לא יצא ידי חובה. מלבד זאת, פעמים שהכאת המן נעשית באופן שאינו מתאים לקדושת בית הכנסת2. על אף ההתנגדות והביקורת, הרמ"א חיזק מנהג זה וכתב שאין לבטלו. אולי משום שמלבד החשיבות בגינוי הרשעים, מנהג זה מוסיף הרבה שמחה, ומביא לחיבוב קריאת המגילה בקרב רבים. למרות דבריו, הקריאות לבטל מנהג זה לא פסקו, ובדורנו הגר"ע יוסף זצ"ל קרא לבטל מנהג זה3, וכל זה מחשש שמחמת הרעש וההמולה, אנשים לא יצאו ידי חובת הקריאה.
ברוב המקומות מחבבים את מנהג הכאת המן ומחזיקים בו, כפי שכתב הרמ"א4. אך יש לשים לב שלא להפוך את הטפל לעיקר, ויש להקפיד הקפדה יתרה שהכאת המן לא תגרום לאי שמיעת המגילה כראוי. לכן יש להתחיל בהכאת המן רק לאחר שהקורא סיים לקרוא את כל המילה 'המן' (כולל האות נו"ן שבסוף המילה)5, ולהפסיק בהכאה מיד כשניכר שבעל הקורא מעוניין להמשיך ולקרוא את המגילה. גם יש להתחשב באנשים שהרעש מפריע להם ואריכות הקריאה מכבידה עליהם, בייחוד בערי הפרזים, שהציבור רעב וחלש מחמת תענית אסתר; ויש להימנע מלהרעיש באופן שעלול להבהיל ולגרום צער לחלק מהציבור6. ולעולם יהיו מעשיו של אדם לשם שמיים.
אם בעקבות הרעש בבית הכנסת, אדם לא שמע כמה מילים מבעל הקורא, ישלים בזריזות את המילים החסרות מהמגילה שנמצאת לפניו. ואף אם המגילה שלפניו היא מגילה פסולה, יוצאים בכך ידי חובה, כיון שרוב המגילה נקראה ממגילה כשרה1.
בשעת קריאת המגילה אסור לדבר, מכיוון שהברכה שלפני הקריאה נסובה על כל המגילה, ואין להפסיק בין הברכה למצווה1. וגם משום שבשעה שאדם מדבר, אין הוא שומע את בעל הקורא, וכאילו דילג על מילים2.
חצי שעה לפני צאת הכוכבים, אסור לאדם לעשות דברים שעלולים להשכיח ממנו את קיום המצווה של קריאת המגילה; כגון ללכת לישון, לאכול ולעשות מלאכה שעשויה להתמשך. במקומות שחוגגים את פורים בי"ד באדר, איסור האכילה לפני קריאת המגילה כרוך בקושי, כי תענית אסתר צמודה לפורים, ומגיעים לקריאת המגילה רעבים מהתענית. מי שקשה לו, יכול לאכול אכילה קלה שלא תשכיח ממנו את המצווה, כגון לחם או עוגה בשיעור כביצה (56 סמ"ק), או פירות וירקות ובשר ודגים, גם יותר משיעור כביצה1.
ארבע פרשיות
פרק ד - קריאת המגילה
