תיקנו חכמים לומר בתפילה ובברכת המזון "על הנסים", כדי להודות לה' על הנסים שעשה לנו בימי מרדכי ואסתר. בתפילה מזכירים "על הנסים" בברכת "מודים", ובברכת המזון - בברכת "נודה לך". אומרים "על הנסים" דווקא בברכות אלו, משום שהן עוסקות בהודאה1. לכן גם אין מזכירים את פורים בברכת מעין שלוש2, כיוון שאין בה ברכה מיוחדת להודאה3.
כיוון שחג פורים אינו חג מהתורה, הזכרתו בתפילה אינה חשובה עד כדי כך שיצטרכו לחזור על ברכה כדי להשלימה4. לכן אדם ששכח לומר "על הנסים" ושם לב לכך תוך כדי ברכת "מודים", קודם שאמר את שם ה' שבחתימת הברכה, ("ברוך אתה ה'"), יחזור למקום שטעה ויאמר "על הנסים". אך אם הוא שם לב לכך אחרי שאמר את שם ה' שבחתימת ברכת "מודים", לא יחזור ויאמר "על הנסים", אלא ימשיך בתפילתו כרגיל. זאת כיוון שאם יחזור למקום שטעה ויאמר "על הנסים", הברכה שאמר תיחשב ברכה לבטלה. במקרה זה טוב לומר בסוף התפילה לאחר "אלוקי נצור", לפני "יהיו לרצון": "הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי ואסתר וכו'"5.
וכן הדין בברכת המזון - אם אדם שכח לומר "על הנסים" ושם לב לכך תוך כדי ברכת "נודה לך", לפני שאמר את שם ה' שבסיום הברכה, יחזור למקום שטעה ויאמר "על הנסים". ואם נזכר לאחר שאמר את שם ה' שבחתימת ברכת "נודה לך", לא יחזור ויאמר "על הנסים", אלא ימשיך בברכתו כרגיל. וטוב במקרה זה לומר בסוף הברכה הרביעית של ברכת המזון: "הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו'"6.
כאשר סעודת פורים נמשכת לתוך הלילה שלאחר הפורים, אומרים "על הנסים" בברכת המזון, מכיוון שהחיוב לומר "על הניסים" חל מיד בתחילת הסעודה7.