עיקרו של חג פורים הוא לשמוח בנסים שעשה לנו ה' בימי מרדכי ואסתר, ולהודות לו עליהם. לשם כך תיקנו חכמים ארבע מצוות: קריאת מגילה, מתנות לאביונים, משלוח מנות ומשתה ושמחה; ואסרו להספיד ולהתענות בפורים. תכליתן של מצוות אלו להרבות בשמחה, ולעורר אותנו להודות לה' על טובותיו וחסדיו, כפי שיבואר בהמשך בפירוט, בנוגע לכל מצווה. עוד תיקנו חכמים לומר בתפילה ובברכת המזון את תפילת "על הנסים", שיש בה תיאור מתומצת של נס פורים והודאה עליו.
תיקנו חכמים לומר בתפילה ובברכת המזון "על הנסים", כדי להודות לה' על הנסים שעשה לנו בימי מרדכי ואסתר. בתפילה מזכירים "על הנסים" בברכת "מודים", ובברכת המזון - בברכת "נודה לך". אומרים "על הנסים" דווקא בברכות אלו, משום שהן עוסקות בהודאה1. לכן גם אין מזכירים את פורים בברכת מעין שלוש2, כיוון שאין בה ברכה מיוחדת להודאה3.
כיוון שחג פורים אינו חג מהתורה, הזכרתו בתפילה אינה חשובה עד כדי כך שיצטרכו לחזור על ברכה כדי להשלימה4. לכן אדם ששכח לומר "על הנסים" ושם לב לכך תוך כדי ברכת "מודים", קודם שאמר את שם ה' שבחתימת הברכה, ("ברוך אתה ה'"), יחזור למקום שטעה ויאמר "על הנסים". אך אם הוא שם לב לכך אחרי שאמר את שם ה' שבחתימת ברכת "מודים", לא יחזור ויאמר "על הנסים", אלא ימשיך בתפילתו כרגיל. זאת כיוון שאם יחזור למקום שטעה ויאמר "על הנסים", הברכה שאמר תיחשב ברכה לבטלה. במקרה זה טוב לומר בסוף התפילה לאחר "אלוקי נצור", לפני "יהיו לרצון": "הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי ואסתר וכו'"5.
וכן הדין בברכת המזון - אם אדם שכח לומר "על הנסים" ושם לב לכך תוך כדי ברכת "נודה לך", לפני שאמר את שם ה' שבסיום הברכה, יחזור למקום שטעה ויאמר "על הנסים". ואם נזכר לאחר שאמר את שם ה' שבחתימת ברכת "נודה לך", לא יחזור ויאמר "על הנסים", אלא ימשיך בברכתו כרגיל. וטוב במקרה זה לומר בסוף הברכה הרביעית של ברכת המזון: "הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו'"6.
כאשר סעודת פורים נמשכת לתוך הלילה שלאחר הפורים, אומרים "על הנסים" בברכת המזון, מכיוון שהחיוב לומר "על הניסים" חל מיד בתחילת הסעודה7.
בפורים קוראים בתורה את פרשת "ויבוא עמלק" שבסוף פרשת בשלח, ועניינה מלחמת ישראל בעמלק. פרשה זו קשורה לפורים, שכן המן היה מזרע עמלק. בפרשה זו תשעה פסוקים. לכתחילה אין לקרוא בתורה פחות מעשרה פסוקים, ולכן כותב מרן השלחן ערוך שיש לקרוא את הפסוק האחרון פעמיים, וכן נוהגים יוצאי ספרד1. לדעת הרמ"א, אין צורך לכפול את הפסוק האחרון, כיוון שלדעתו כאשר הפרשה הנקראת היא תחומה, ועוסקת בעניין אחד, אפשר לקוראהּ אף שיש בה רק תשעה פסוקים, וכן נוהגים יוצאי אשכנז2.
אין אומרים תחנון בי"ד ובט"ו באדר, ואין אומרים גם את מזמור "לַמְנַצֵּחַ וכו' יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה" שקודם "ובא לציון", כיוון שימי הפורים אינם ימי צרה1.
בדרך כלל אומרים בחגים הלל, אבל בפורים אין אומרים הלל, כיוון שגאולה שאינה כוללת עצמאות מדינית, אין אומרים עליה הלל. הטעם לכך הוא שהפסוק הפותח את ההלל הוא "הַלְלוּ עַבְדֵי ה'", ואם כן, פרקי ההלל תוקנו להיאמר על ידי "עבדי ה'", ולא על ידי הנתונים למָרוּת אחרים. וכיוון שבפורים לא זכינו לעצמאות מדינית ונשארנו עבדי אחשוורוש, אין אומרים בו הלל2.
ארבע פרשיות
פרק ג - התפילה וקריאת התורה
