תענית אסתר

י"ג באדר הוא יום צום ותענית, הנקרא תענית אסתר. ביום זה בימי מרדכי ואסתר, קיוו אויבי ישראל לשלוט ביהודים ולפגוע בהם, אך היהודים עמדו על נפשם ונלחמו באויביהם, וביום ההוא התענו והרבו בתפילה לה', ובזכות זו נושעו. לזכר התענית ההיא, גם אנחנו מתענים, כדי שנזכור שכאשר אדם נמצא בצרה והוא חוזר בתשובה בכל לבו ומתפלל לה', ה' שומע את תפילתו¹. 

מפליא הדבר שלפני פורים, שהוא החג השמח ביותר בשנה, בא יום של תענית. אבל כשמתבוננים בכך לעומק, נוכחים לראות עד כמה היה פורים חסר אלמלא תענית אסתר. אפשר היה לטעות ולחשוב שהישועה שאירעה בפורים נבעה רק מכך שה' ריחם על עם ישראל, ומכך עלולים להסיק שבעת צרה, אדם צריך להיות פסיבי ולחכות לרחמי שמיים. אבל האמת היא שגזרת המן גרמה לטלטלה גדולה בעם ישראל, והביאה אותו לחזור בתשובה; כמו שאמרו חז"ל: "גדולה הסרת טבעת (שהסיר אחשוורוש מידו ונתנהּ להמן), יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שהתנבאו לישראל, שכולם לא החזירו את עם ישראל למוטב, ואילו הסרת הטבעת החזירה אותם למוטב"². ובזכות תשובה זו של עם ישראל באה הישועה. לכן מקדימים את תענית אסתר לפורים, כדי שנזכור שבעת צרה יש לחזור בתשובה ולהתפלל לה', והתשובה והתפילה יסירו את הצרה.