משנכנס אדר מרבים בשמחה

"משנכנס אדר מרבים בשמחה". לא רק ימי הפורים הם ימי שמחה, אלא החודש כולו הוא חודש שמח, כמו שנאמר במגילת אסתר: "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב"¹. שמחה זו, המתחילה כבר מתחילת החודש, מיוחדת לחג הפורים. בחנוכה למשל, אין מרבים בשמחה משנכנס חודש כסלו, אלא רק בימי החנוכה. הסיבה לכך היא שחודש אדר כולו מבטא את הנצחיות של עם ישראל. כאשר ערך המן גורל באיזה חודש להשמיד את עם ישראל, הוא ראה סימן טוב בכך שחודש אדר עלה בגורלו. זאת כיוון שחודש אדר הוא החודש האחרון במניין החודשים, ועלה בדעתו שכשם שחודש אדר הוא בסוף השנה, כך יהיה סוף וכליה לעם ישראל בחודש זה. אבל עם ישראל הוא עם נצחי, וכשם שלאחר סיום השנה בחודש אדר, מיד מתחילה שנה חדשה, כך גם בעם ישראל, כל סוף הוא התחלה של תקופה חדשה. לכן שמחת פורים מתחילה כבר בתחילת חודש אדר, לבטא את הנצחיות של עם ישראל ואת היכולת שלו לצמוח ולהתחדש מתוך כל משבר². 

השמחה שמרבים בה היא שמחה של מצווה, כגון ריקוד ושירה של שירי קודש, והסרת עצב ודאגה מן הלב³. אבל אין הכוונה לשמחה שיש בה פגיעה או זלזול בכבודם של חברים ומורים, שכן אין זו שמחה אלא הוללות, והיא אסורה כל השנה.