פרשת פרה

בשבת שאחרי פורים, קוראים את פרשת פרה (במדבר יט א-כב), העוסקת בטהרה מטומאת מת על ידי אפר פרה אדומה. קריאה זו היא הכנה לחג הפסח, שבו מקריבים את קרבן הפסח, ויש להיטהר מטומאת מת כדי להקריבו¹. קוראים פרשה זו כבר בחודש אדר, כיוון שבזמן שבית המקדש היה קיים, היו מתחילים לעלות לרגל בראש חודש ניסן, ולפני העלייה לרגל יש להיטהר מטומאת מת². 

כיום לצערנו אין לנו אפר פרה אדומה להיטהר בו, ואנו קוראים פרשה זו זכר למקדש³, ובתור תפילה לה' שיטהר אותנו במהרה ונזכה להקריב את קרבן הפסח⁴. ומבואר בספרי חסידות שקריאת פרשה זו פועלת לטהר את הנפש מטומאתה, ומכינה אותה לקבל את הארת חג הפסח⁵. 

יש סוברים שהמצווה לקרוא את פרשת פרה היא מצווה מן התורה⁶. המקור למצווה זו הוא הפסוק שבסוף פרשת פרה: "וְהָיְתָה לָהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם"⁷, שבו נאמר שמצוות פרה נוהגת תמיד ("חֻקַּת עוֹלָם"). וכיוון שבזמננו אין לנו אפר פרה, ואין באפשרותנו לקיים את מצוות פרה אדומה, למדו מכאן חכמים שמצוות פרה אדומה כוללת גם מצווה לקרוא פרשה זו בתורה, ומצווה זו ניתן לקיים בכל דור, גם כשאין בידינו אפר פרה אדומה⁸.