פרשת זָכוֹר

מצווה מן התורה לזכור את מעשה עמלק, כמו שנאמר בתורה: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ (-הזדמן לך) בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח"¹. 

לעמלק לא נשקפה כל סכנה מעם ישראל, ומלחמתו בישראל הייתה מתוך שנאה להם על היותם מגלים את שם ה' בעולם. בשעה שעם ישראל יצא ממצרים באותות ובמופתים, וים סוף נקרע לפניו, הכירו כל האומות במעלתו והתבטלו כלפיו, ולולא עמלק, היה העולם מגיע לתיקונו השלם. אך עמלק נלחם בישראל, וצינן את הכבוד והיראה שרחשו אומות עולם לישראל, וגרם בזה לנפילת העולם ולדחיית התיקון העולמי. וכל הסבל העולמי שנגרם מדחייה זו, בא לעולם בגללו². לכן אמרו חכמים: "נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שיימחה שמו של עמלק, וכשיימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם"³.

מהתורה, יש לקרוא את פרשת זָכוֹר פעם בשנה, כיוון שדבר שאין מזכירים אותו במשך שנה שלמה, נשכח מלב האדם⁴, אך אין תאריך מסוים שבו צריך לקוראהּ, ודי לקוראהּ בתאריך כל שהוא, פעם בשנה⁵. אבל חכמים תיקנו לקרוא את פרשת זכור בשבת שלפני פורים, כיוון שבפורים חוגגים את הריגת המן ובניו, שהיו מזרע עמלק⁶.