השומע פרשת זכור במבטא שונה ממסורת עדתו

הליכות שלמה פרק יח סעיף א, חזון עובדיה עמ' ח, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק סב סעיף יא, אשרי האיש פרק מא אות יב. ועיין הליכות שלמה פרק יח דבר הלכה אות ב, שאין לקרוא בציבור באותו מעמד בכמה הברות, כיון שאין זה כבוד הציבור ואין טעם לדבר, ומעולם לא שמענו שינהגו כן, ועיין מקראי קודש לרב הררי פרק א הערה מב, בשם הגר"מ אליהו, ושלחן הפוסקים עמ' קלב הערה 513, בשם הגר"מ שטרנבוך, שחולקים. עיין משנ"ב תרפה יח, שישנו ספק אם הניקוד של האות זי"ן במילה 'זֵכֶר' הוא סֶגול או צֵירֵי, ולכן יוצאי אשכנז המבחינים בין קריאת הניקוד סֶגול לקריאת הניקוד צֵירֵי, מדקדקים לקרוא את המילים "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" פעמיים, פעם אחת כאשר האות זי"ן מנוקדת בצֵירֵי, ופעם שנייה, כשהיא מנוקדת בסֶגול, ועיין חוט שני הלכות פורים עמ' כב, ואגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כ אות לב, שמספיק לחזור על המילים "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק", ואין צורך לחזור על הפסוק כולו, ועיין יבקשו מפיהו עמ' עב, ותשובות והנהגות כרך ה סימן רכח אות ד, שחולקים וסוברים שלכתחילה יש לחזור על כל הפסוק.

חזון עובדיה עמ' ח. ועיין הליכות שלמה פרק יח דבר הלכה ב, שכתב טעם אחר, שיש להדר יותר במצווה הנוהגת פעם אחת בשנה.

מקראי קודש לרב הררי פרק א הערות מ-מא, בשם הגר"ש ישראלי והגר"ש משאש.

כן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א, והוסיף שבעבר לא דקדקו בכך ורק לאחרונה התחדש מנהג זה, ואין צורך לדקדק בזה, כיוון שזו מצווה ציבורית וציבור כולל עדות שונות, ועל כורחך צריך לומר שבן עדה אחת יוצא על ידי בן עדה אחרת. ואם באנו לדקדק כל כך, גם בתוך כל עדה ישנן הגיות שונות כגון הגייה גליציינית, הגייה ליטאית, הגייה גרמנית וכו', ולא שמענו שיש להקפיד עד כדי כך.

הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק סב סעיף יא, אור לציון חלק ד פרק נא שאלה ג, יבקשו מפיהו עמ' עא בשם הגרי"ש אלישיב, מקראי קודש לרב הררי פרק א הערה מ, בשם הגר"ש משאש.

הגר"א נבנצל שליט"א בקובץ אליבא דהלכתא גיליון קא עמוד יח.

כן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א. ועיין הערה ***** Error: Reference source not found.