פרק א - ארבע פרשיות

בין השבת הסמוכה לראש חודש אדר לשבת הסמוכה לראש חודש ניסן, יש ארבע שבתות שבהן קוראים בבית הכנסת פרשה נוספת מלבד פרשת השבוע, ואלו הן ארבע הפרשות: פרשת שקלים, פרשת זכוֹר, פרשת פרה ופרשת החודש¹. קריאת פרשות אלו היא הכנה למועדי אדר וניסן, ולכן יש בשבתות אלו מעט חגיגיות ושמחה², ויוצאי אשכנז אינם אומרים בהן את תפילת "אב הרחמים"³.

בשבת שלפני ראש חודש אדר, קוראים את פרשת שקלים (שמות ל יא-טז), העוסקת במצוות מחצית השקל¹. בזמן שבית המקדש היה קיים, בראש חודש אדר היו מכריזים שעל כל אדם לתרום מחצית השקל לבית המקדש, עבור קרבנות הציבור, ובמשך החודש היו גובים את מחצית השקל. לכן קוראים את פרשת שקלים לפני ראש חודש אדר, כדי להזכיר לציבור שהגיע זמן מצווה זו². טעם נוסף לקריאת פרשת שקלים לפני חודש אדר נאמר בתלמוד הירושלמי, והוא שעל ידי הזכות של הקדמת השקלים שלנו, לשקלים שנתן המן לאחשוורוש, התבטלה גזרתו של המן³.  

בזמן הזה, בית המקדש חרֵב לצערנו, ואין ביכולתנו לקיים את מצוות מחצית השקל. אף על פי כן אנו קוראים את פרשת שקלים, זכר למצווה שהייתה נהוגה בזמן המקדש⁴. ועוד שקריאת פרשת שקלים משמשת מעין תחליף לקיום מצוות מחצית השקל, כמו שנאמר: "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ"⁵, כלומר את הפרים שאין באפשרותנו להקריב, נשלם באמירת שפתינו⁶.

מצווה מן התורה לזכור את מעשה עמלק, כמו שנאמר בתורה: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ (-הזדמן לך) בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח"¹. 

לעמלק לא נשקפה כל סכנה מעם ישראל, ומלחמתו בישראל הייתה מתוך שנאה להם על היותם מגלים את שם ה' בעולם. בשעה שעם ישראל יצא ממצרים באותות ובמופתים, וים סוף נקרע לפניו, הכירו כל האומות במעלתו והתבטלו כלפיו, ולולא עמלק, היה העולם מגיע לתיקונו השלם. אך עמלק נלחם בישראל, וצינן את הכבוד והיראה שרחשו אומות עולם לישראל, וגרם בזה לנפילת העולם ולדחיית התיקון העולמי. וכל הסבל העולמי שנגרם מדחייה זו, בא לעולם בגללו². לכן אמרו חכמים: "נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שיימחה שמו של עמלק, וכשיימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם"³.

מהתורה, יש לקרוא את פרשת זָכוֹר פעם בשנה, כיוון שדבר שאין מזכירים אותו במשך שנה שלמה, נשכח מלב האדם⁴, אך אין תאריך מסוים שבו צריך לקוראהּ, ודי לקוראהּ בתאריך כל שהוא, פעם בשנה⁵. אבל חכמים תיקנו לקרוא את פרשת זכור בשבת שלפני פורים, כיוון שבפורים חוגגים את הריגת המן ובניו, שהיו מזרע עמלק⁶.

יש לקרוא את פרשת זכור במניין, ומתוך ספר תורה כשר¹. לכן אדם הגר במקום שאין בו מניין, צריך להימצא בשבת זכור במקום שיש בו מניין, כדי לשמוע את קריאת פרשת זכור בציבור². הטעם לכך שיש לקרוא את פרשת זכור במניין הוא משום שמטרת זכירת מעשה עמלק היא לעורר אותנו להילחם בעמלק, ומצוות המלחמה בעמלק מוטלת בעיקרה על הציבור³.

'מצוות צריכות כוונה', כלומר כדי לקיים מצווה לא די בעשייתה, אלא יש לכוון בעשייתה לשם קיום מצווה. לכן, יש להתכוון בקריאת פרשת זכור לקיים את מצוות זכירת מעשה עמלק¹, וטוב להזכיר זאת לציבור לפני הקריאה². 

מצוות זכירת מעשה עמלק מחייבת לומר את פרשת זכור בפֶה¹. ואם כך נשאלת השאלה, כיצד יוצאים ידי חובה השומעים את קריאת הפרשה בבית הכנסת, הרי רק בעל הקורא קורא אותה בפיו, וכל הנוכחים רק שומעים אותה? התשובה היא שישנו כלל הלכתי: 'שומע כעונה' (עונה=אומר) - כאשר אדם אומר משהו כדי להוציא את חברו ידי חובה, וחברו שומע ומתכוון לצאת, נחשב זה כאילו השומע בעצמו אמר את הדברים. ולכן על בעל הקורא לכוון להוציא את הציבור ידי חובה, ועל הציבור להתכוון לצאת בקריאתו².

יש סוברים שטוב שאדם ישמע את קריאת פרשת זכור כפי מסורת הקריאה של עדתו¹. ואף שבכל השנה אין מקפידים בכך, בקריאת זכור, שהיא מן התורה, מהדרים יותר². ויש סוברים שאין צורך לדקדק בזה, כיוון שאדם יוצא ידי חובה בכל מבטא³, וכן הלכה⁴. וכן יש סוברים שטוב שאדם ישמע את הקריאה מספר תורה הכתוב כפי מסורת העדה שלו, כיוון שיש שינויים בצורת הכתיבה בין העדות השונות⁵. ויש סוברים שאף בזה אין צורך לדקדק⁶, וכן הלכה⁷.

נשים פטורות מקריאת פרשת זכור, כיוון שמטרת המצווה היא לעורר את שנאתנו לעמלק כדי שנילחם בו, ואין דרכן של נשים להשתתף במלחמה¹. אף על פי כן נהגו הנשים ברוב קהילות ישראל לבוא לבית הכנסת ולשמוע פרשת זכור², ושני טעמים לכך. טעם אחד הוא שאישה המקיימת מצווה שהיא פטורה ממנה, מקבלת על כך שכר כמי ש'אינה מצוּוה ועושה'³. וטעם שני הוא שיש פוסקים הסוברים שנשים חייבות בקריאת פרשת זכור⁴, כיוון שייתכן שישנם טעמים נוספים למצוות זכירת מעשה עמלק, והם שייכים גם לנשים⁵, וטוב לחשוש לדעתם⁶. וישנן נשים שאינן נוהגות לבוא לבית הכנסת לשמוע את קריאת פרשת זכור⁷. נשים אלו, וכן נשים שקשה להן לבוא לבית הכנסת לשמוע את פרשת זכור, תקראנה את הפרשה בביתן מתוך חומש, כיוון שיש סוברים שגם בדרך זו מקיימים את המצווה⁸.

לפעמים אימהות מטופלות בילדים אינן יכולות להגיע לבית הכנסת בזמן קריאת התורה כדי לשמוע את פרשת זכור. כדי שגם נשים אלו תוכלנה לקיים את המצווה, אפשר לקיים קריאה מיוחדת לנשים בזמן אחר במשך השבת¹, ורצוי שיהיו עשרה גברים בבית הכנסת בשעת הקריאה, כיוון שיש סוברים שהמצווה היא לקרוא את פרשת זכור במניין².

בשבת שאחרי פורים, קוראים את פרשת פרה (במדבר יט א-כב), העוסקת בטהרה מטומאת מת על ידי אפר פרה אדומה. קריאה זו היא הכנה לחג הפסח, שבו מקריבים את קרבן הפסח, ויש להיטהר מטומאת מת כדי להקריבו¹. קוראים פרשה זו כבר בחודש אדר, כיוון שבזמן שבית המקדש היה קיים, היו מתחילים לעלות לרגל בראש חודש ניסן, ולפני העלייה לרגל יש להיטהר מטומאת מת². 

כיום לצערנו אין לנו אפר פרה אדומה להיטהר בו, ואנו קוראים פרשה זו זכר למקדש³, ובתור תפילה לה' שיטהר אותנו במהרה ונזכה להקריב את קרבן הפסח⁴. ומבואר בספרי חסידות שקריאת פרשה זו פועלת לטהר את הנפש מטומאתה, ומכינה אותה לקבל את הארת חג הפסח⁵. 

יש סוברים שהמצווה לקרוא את פרשת פרה היא מצווה מן התורה⁶. המקור למצווה זו הוא הפסוק שבסוף פרשת פרה: "וְהָיְתָה לָהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם"⁷, שבו נאמר שמצוות פרה נוהגת תמיד ("חֻקַּת עוֹלָם"). וכיוון שבזמננו אין לנו אפר פרה, ואין באפשרותנו לקיים את מצוות פרה אדומה, למדו מכאן חכמים שמצוות פרה אדומה כוללת גם מצווה לקרוא פרשה זו בתורה, ומצווה זו ניתן לקיים בכל דור, גם כשאין בידינו אפר פרה אדומה⁸.

בשבת הסמוכה לראש חודש ניסן, קוראים את פרשת החודש (שמות יב ב-כ). פרשה זו עוסקת בקידוש ראש חודש ניסן ובדיני קרבן פסח¹, וקוראים אותה סמוך לחודש ניסן, כדי להזכיר לציבור להתכונן לעלייה לרגל ולהקרבת קרבן הפסח². ואף שבזמן הזה, אין באפשרותנו לעלות לרגל ולהקריב את קרבן הפסח, אנו קוראים פרשה זו זכר למקדש³.