נטילת ידיים

אדם שהיה ער כל ליל שבועות צריך ליטול את ידיו בבוקר, אך לא יברך את ברכת "על נטילת ידיים", משום שיש ספק אם הוא חייב ליטול את ידיו, וכלל בידינו: "ספק ברכות - להקל"¹. 

הספק אם אדם שהיה ער כל הלילה חייב ליטול את ידיו נובע ממחלוקת הראשונים מהי הסיבה לחיוב נטילת ידיים בבוקר. לדעת הרא"ש, הטעם לחיוב הוא שבשעה שאדם ישן הוא נוגע במקומות מלוכלכים בגופו, ואין להתפלל בידיים מלוכלכות². לפי דעה זו, אדם שהיה ער במשך הלילה לא צריך ליטול את ידיו, מכיוון שאין צורך לחשוש שהוא נגע במקומות מלוכלכים בגופו³. לדעת הרשב"א, הטעם לחיוב נטילת ידיים בבוקר הוא שלקראת יום חדש של עבודת ה' יש להתקדש ולהיטהר, בדומה לכהנים שנוטלים את ידיהם בכיור לפני שהם מתחילים לעבוד בבית המקדש⁴. לפי דעה זו, גם אדם שהיה ער בלילה צריך ליטול את ידיו בבוקר⁵. מכיוון שמחלוקת זו אינה מוכרעת, אדם שהיה ער כל הלילה צריך ליטול את ידיו, אך לא יברך על הנטילה⁶. 

לדעת המשנה ברורה, אדם שהיה ער כל הלילה יכול לחייב עצמו בנטילת ידיים גם לדעת הרא"ש, על ידי נגיעה במקום מלוכלך בגופו, וכך יוכל ליטול ידיים בברכה⁷, וכן נוהגים יוצאי אשכנז⁸. 

פוסקי ספרד אינם סומכים על סברה זו, ולדעתם גם כאשר אדם מלכלך את ידיו, יש ספק אם הוא חייב ליטול את ידיו, מצד דברי הרשב"א. זאת כיוון שיש מקום לומר שלדעת הרשב"א, החובה להתקדש ולהיטהר לקראת יום חדש של עבודת ה' היא רק כאשר אדם ישן בלילה, שכן אז בקומו הוא כברייה חדשה, ולא כאשר אדם היה ער כל הלילה. לכן יוצאי ספרד אינם מברכים "על נטילת ידיים", גם כאשר אדם נגע במקום מלוכלך בגופו⁹.

יש ליטול את הידיים מיד בהגיע עלות השחר, כיוון שאחת המטרות שלשמן נוטלים ידיים בבוקר היא לסלק את הרוח הרעה השורה על הידיים בלילה, ואפשר שרוח רעה זו שורה על הידיים בסוף הלילה גם אם האדם ער באותה שעה, ויש לסלקה בהקדם¹⁰. ואולם מכיוון שאין הדבר ברור, אין צריך להפסיק באמצע הלימוד לצורך זה¹¹.